*

באחד מימי הקיץ שנת

תר״פ 1920 , בשעת דמדומים של מוצאי שבת נתרגשה על מרח (אחר כך גבעת־עדה) פורענות קשה. בידואים מעבר הירדן התנפלו על הישוב הקטן בן 8 אכרים, היושב על הספר, בגבולות הרי אפרים.

״הארץ״ מיום 6.5.20 , במכתב מזכרון־יעקב מיום י״ח אייר

תר״פ 1920 , מספר את פרטי ההתנפלות על מרח:

״במוצאי השבת י״ד אייר התנפלו 15 בידואים שודדים על המושבה מרח הנמצאת במרחק שעה וחצי מזכרון יעקב. שער החצר נפתח, כנראה, ע״י השומר הערבי, והשודדים הבידואים התחילו מיד בפעולותיהם. האכר שעמד ע״י השער נפצע. יריות חזקות נשמעו מכל עבר. האכרים המעטים הנמצאים במושבה, נבהלו ונבוכו למראה האויב. טרם הספיקו לצאת החוצה וכבר עמדו לפניהם הרוצחים. אחדים מן השודדים פנו אל האורוות שכנו אותן בשם בעליהן. האכר

בנימין בן טוביה קרופיק

נפצע קשה בחזהו ונפל מיד מתבוסס בדמו. המתנפלים נכנסו לביתו ושדדו וגזלו את אשר מצאו. גם כסף 50

לי״מ לירה מצרית

לקחו. בן שלשים היה במותו ואלמנה ושלשה ילדים קטנים השאיר אחריו. האכר שנפצע הוא ראובן כהן. מיד רץ שליח לז״י, להודיע על ההתנפלות ולבקש עזרה. צעירי המושבה יצאו מיד למרח במספר שלשים איש ויותר, ואולם הם הגיעו למרח אחרי ככלות הכל. הבידואים הספיקו לברוח. הם גזלו 6 פרדות וסוסה אחת. ממר ש. בלנק נגזלה פרה, וממר טפרברג נגזלו שלש פרדות וסוסה. וממר ב. קרופיק — שתי פרדות. פקידי המשטרה הודיעו

ע״ד על דבר

ההתנפלות למושל הצבאי הקפיטן רידינג שהיה בחיפה. כשקבל המושל את הידיעה שלח חיילים ובא גם בעצמו. בחצות הלילה הגיעו באוטומוביל, 50 חיילים הודים מתחנת הרכבת למרח. ביום

א׳ אדון

הובא הנהרג ב. ק. ז״ל לקבורה. קהל רב נהר לבית הקברות. מורי ביה״ס הספידוהו. אחרי הקבורה התאספו תושבי המושבה בבית התפלה והחליטו ללכת אל המושל הצבאי ולדרוש ממנו משמר צבאי במושבות הקרובות ובזכרון יעקב. נבחרו שלשה צירים שידברו בשם הקהל; ובראש כולם הלכו אל ארמון הממשלה. אחרי ששהתה המשלחת אצל המושל יצא האחרון אל הקהל והביע את צערו העמוק על המקרה הנורא הזה, והבטיח כי הממשלה תאחז בכל האמצעים להשיב את הסדרים למקומם. הוא הודיע כי 50 חיילים מזוינים נמצאים כבר במרח ויבואו גם למושבתנו. הוא הבטיח לגלות את עקבות הרוצחים ולתפשם. לסוף בקש שישובו כולם איש לביתו ואל יפחדו ויבטחו בכוח השלטון״.

״הארץ״ מיום 26.5.20 במכתב מזכרון יעקב מיום ט׳ סיון

תר״פ 1920

מודיע:

״חונים כעת במושבתנו כששים אנשי צבא הודים מזוינים היטב. הובאו מכונות יריה ורמוני יד. החיילים חונים בבית הספר המקומי, ולפי שעה בטלו הלמודים. וכי מפני שאין הדירה התמידית של ביה״ס פנויה רשאים כ־250 תלמיד