קלויים ושחוקים כקפה, סגולה בדוקה כנגד מחלת הדיזנטריה; ועוד מעשה מרקחת לו ממיני עשבים, שהיה מלקטם בשדה וביער. נפל חולה למשכב, מבהילים את

ליב אבדיק . אין כמוהו ״מבין״ לקבוע טיבה של המחלה. ומעשה נסים! — החולה מבריא....

ועל ידו עוזרת

פייגה הייפלר , רעיתו של מאיר הירש הייפלר, אשה מלומדת, והיא בתו של רופא, ואין כמוה מומחית למחלות נשים.

אלא שלא בכל יום מתרחש נס.

רעיתו של שמעון גילברג כרעה ללדת. שוכבת המסכנה בחושה, בלב השממה מצעקת בכאביה, ועזרה אין. אחרי סבל רב ילדה תאומות. אך שתי הילדות נפחו נפשן בטרם ראו אור יום.

מלכה אהרנסון אחזוה צירי יולדה. השכיבוה בעגלה רתומה לשוורים והובילוה לחיפה. יום תמים התנודדה בעגלה, אך במחצית הדרך, בשממת השדה, הציע לה בעלה משכב ושם חבלה את ילדה, את ילדה הראשון בארץ.

יום אחד קמה תנועה בין חושות ״השכונה״ שבקרבת ״באר החזירים״. נשמען צעקותיה של ביילה פומרנץ. זקנה אחת, מעולות ברלד, אמו של קירז׳ר, חשה לעזרתה. ברוך השם, הילד חי והיולדת בריאה. אך במה יכלכלו את היולדת, והמזון אזל זה כבר? מאין עצה הרתיחו מחרובים ירוקים דיסה — ובה שברה היולדת רעבונה. ראה ר׳ זלמן פומרנץ את ביילה שלו נימוקה והולכת ואין במה להשיב נפשה, הלך אל הערבים, שוכני אהלים בצפונה של הנחלה, והללו רחמו עליו ונתנו לו בהקפה תרנגולת. שמח ומאושר חזר לביתו. אך זו רעה חולה — במושב אין שוחט, קם זלמן פומרנץ והלך ברגל לחיפה ושחט את התרנגולת, ולשמחתו אין קץ. אלא שחזר רק לאחר שלשה ימים, מאחר שהלך ברגל – וכששב לביתו כבר העלתה התרנגולת ריח רע... לא ידע ר׳ זלמן כי תרנגולת שחוטה טעונה מליגה והדחה.

נפל למשכב בנו־נערו של מאיר ליב הירשקו וממשכבו לא קם עוד. גם למרדכי קרניאל מת ילד רך. אם הקירז׳שאים, היא גם ״מילדת״ והיא גם ״רופא״, יעצה לכפות על הילד שלמה קרניאל החולה עריבה ולשבור עליה קדרה חדשה. כאשר הפכו את הערבה נמצא הילד מת.

הקרבנות הראשונים של המושב הרך.

הלך יצחק אהרן אפלבוים וקבע מקום לבית עלמין. נסללה דרך חדשה, אל בית מועד לכל חי.

רעב, תחלואים ומות. ומעשי גנבה ושוד כסדרם, וכדרך ״הטבע״.

״ערב ראש השנה — מספר אביגדור אפלבוים ביומנו -— נבחרו עשרה אכרים שיעשו יום טוב בזמארין״, העשרה הם: אפרים פישל אהרנסון, קלמן