רישומי קיץ בזכרון יעקב
תערוכה חדשה מהאוסף.
דוד ויטמן , נולד בהונגריה בשנת 1904. עלה ארצה בשנת 1931
והשתקע בחיפה בה פעל כאדריכל וצייר. היה ממייסדי כפר
האומנים עין הוד.
חופשות קיץ בזכרון יעקב היו דבר מקובל בארץ. אויר ההרים
והקרבה לים משכו למושבה קייטנים ונופשים.
ויטמן הנציח במחברתו פינות נסתרות במושבה משלוש חופשות
שערך כאן בחודש אוגוסט בשנים 1941-43. בית הפקידות, בית
לנגה, בית דניאל, בית מרפא דורה שוורץ (שבו ככל הנראה
התארח) הם בין המקומות אותם רשם במהלך חופשותיו בזכרון
THROUGH THE LENS OF TIME
ZIKHRON YA’AKOV BETWEEN
PAST AND PRESENT
Zikhron Ya’akov, presenting it as a living and dynamic space where
tradition meets renewal, and memory intersects with the experiences of
everyday life. The works reflect the tension between the image of Zikhron
Ya’akov as a picturesque place—welcoming, rich in history, culture, and
tourism—and the daily reality of its residents.
Photography is often seen as a mirror of time. With a lens and the click of
a button, a moment can be captured that feels true and authentic. At the
same time, every photograph is also a choice: what to include and what to
leave out, from which perspective to shoot, and what feeling to convey.
The works in the exhibition invite viewers to experience time not as in a
linear manner, but as a layered fabric of memory, present, and
imagination—and to enter into a dialogue between preserving historical
heritage and embracing progress.
מבעד לעדשת הזמן
זכרון יעקב בין העבר להווה
התערוכה פותחת מבט מחודש על מושבת העלייה הראשונה זכרון יעקב
כמרחב חי ודינאמי, המפגיש בין מסורת להתחדשות, בין זיכרון לחוויות של
חיי היומיום. בעבודות משתקף המתח בין הדימוי של זכרון יעקב כמושבה
ציורית, שופעת היסטוריה, תרבות ותיירות לבין המציאות היומיומית של
התושבים החיים בה.
הצילום נתפס לעיתים כראי הזמן. בעזרת עדשה ולחיצה אחת ניתן ללכוד
רגע שנדמה אמיתי ואותנטי. אך באותה מידה, כל צילום הוא גם בחירה: מה
להכניס ומה להשמיט, מאיזה מבט לצלם, ואיזו תחושה להעביר.
העבודות בתערוכה מזמינות את הצופה לשהות בזמן לא כנתיב ישר, אלא
כמרקם רב־שכבתי של זיכרון, הווה ודמיון ולדיאלוג בין שימור המורשת
ההיסטורית לבין הקדמה.
שיח עם האמנים.יות בתערוכה: בין שפה אישית לשפת המקום,
יערך ביום שישי 26.9.2025 בשעה 12:00
הבחירה להציג במוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב, יוצרת
שכבה נוספת למשמעות. זהו מרחב שמספר סיפור ראשית, שיבה
ומפגש בין תרבויות; מרחב שבו מתכנסים עבר והווה, ולעיתים גם
הצצה אל העתיד. העבודות המוצגות מבקשות להאיר את הקשר
הזה, ולהראות כיצד ביוגרפיה אישית נטווית אל תוך ביוגרפיה של
מקום.
האמנים.יות המציגים בתערוכה באים מתחומי אמנות שונים: צילום,
אמנות רב-תחומית, עבודה עם חומרי טבע וחומרים היסטוריים,
כתיבה וקרמיקה. כל אחד מהם מביא עמו קול ייחודי, וביחד נפרשת
יריעה עשירה של חומרים, טכניקות ודימויים.
לצד יצירות חדשות שנוצרו במהלך השנה, מוצגות גם עבודות מן
השנים הקודמות – אבני דרך בביוגרפיה האמנותית של
המשתתפים. כך נוצרת תערוכה שהיא עצמה מעין נהר – זורם,
רב־שכבתי, נושא עמו שברים וחומרים מן העבר, מן ההווה וממשיך
לנוע אל מרחבים חדשים.
נהר מעדן
בין שפה אישית לשפת המקום
שפה אישית נוצרת מתוך זיכרונות, חוויות חיים ותפיסת עולם
ייחודית. שפת המקום משקפת את הנוף, ההיסטוריה, התרבות
והקשרים המקומיים שעוטפים את האדם ונטמעים בו.
התערוכה שאתם צופים בה, נולדה מתוך מסע של קבוצת
אמנים.יות, שבמהלך השנה האחרונה יצאה לתהליך משותף של
מחקר, למידה טקסטואלית וויזואלית ויצרה במסגרת התכנית
"נהר מעדן – אמנים יוצרים דיוקן אישי וחברתי".
ביצירות מתקיים מפגש עדין ולעיתים טעון בין שתי השפות: בין
הפנימי לחיצוני, בין האישי לקולקטיבי, בין הזיכרון הפרטי לבין
נוכחותו של המקום. שפת המקום הופכת "כלי" להביע תכנים
פנימיים, והשפה האישית נעשית דרך לבטא חוויות תרבותיות
רחבות. הגבול בין שפה אישית לשפת המקום אינו קו ברור אלא
אזור דינמי של שזירה. האמנות צומחת בדיוק שם, כשהאישי מקבל
הקשר, והמקומי נטען במשמעות רגשית.
צילום: נדב ברקאי
אמניות.ים: ציפי אורוביץ, רקפת בן חיים, יונתן ליון, מזל סולומון, אנה פרס פינקלשטיין, אסתר רותם
מנחה: עדי נחשון
אוצרת: רויטל סילברמן גרין
תערוכות
נאמנות כפולה
על חבל דק בין מתיישבים לממשל
סיפורם של
רפאל קוהן - בא כח הברון רוטשילד
יוסף קופרמן - סגן מושל בממשלת המנדט
החוט המקשר בין שני האישים, בנוסף לקשר המשפחתי והיותם אנשי זכרון יעקב הוא נתיב סמוי ומרתק: הקיום בתווך בין שתי קבוצות התייחסות בעלות נרטיבים מקבילים, סותרים ובלתי ניתנים להפרדה
המוצג המרכזי באוסף הוא אלבום הפרידה שקיבל רפאל קוהן
.מחברת פיק"א אחרי 40 שנות שרות בפקידות הברון רוטשילד
חתנו, יוסף קופרמן, ששרת בממשל הבריטי בארץ ישראל
עבד עם כל הנציבים הבריטיים, ושמר בעזבונו צילומים המתעדים את דרכו המיוחדת בתפקידו כסגן מושל יפו ומושבות יהודה. הוא היה כנראה הפקיד הארץ-ישראלי הבכיר ביותר בממשל האזרחי של א"י, ובהמשך איש מפתח במשרד הפנים הישראלי.
.התערוכה, מעזבון המשפחה, באדיבות יורם פוגל
תערוכות עבר
תערוכות קודמות
-
2004, נשים בחדרה, בשיתוף מוזיאון החאן בחדרה, אוצרת נינה רודין
-
2008, שירת הבית, פואטיקה על חפצים של המשוררת והאמנית חני שטרנברג, אוצרת אביטל אפרת
-
2009, ישראליזציה, צילומים של אליוט ג'יקובס, עולים חדשים במרחבים ישראליים. אוצרת אביטל אפרת
-
2012, דיוקן תימני, באדיבות מוזיאון ארץ ישראל, אוצר גיא רז זיכרון תימני, צילומים וחפצים של עולי תימן בזכרון יעקב, אוצרת אביטל אפרת
-
2012, זיכרון בעפרון, דוד ויטמן, אדריכל וצייר חיפאי, רישומים מקיץ בזכרון יעקב 1941–1943. אוצרת אביטל אפרת
-
2013, תלוי, אמנות ישראלית עכשיות, אוצרות רויטל גרין וטלי ביכלר
