תמונה של מבנה המוזיאון ברגע נדיר של קשת בענן

בניין המוזיאון

המוזיאון שוכן ב"בית הפקידות" אשר נבנה בשנת 1894 ע"י פקידי הברון ונחשב בזמנו לגדול והמפואר בארץ ישראל.

בבניין היו שתי קומות גבוהות, ומרפסת הצופה לרחוב. בקומה השנייה היה אולם מפואר, מרוצף בשיש לבן ושחור. בנין זה היה מרכז אדמיניסטרטיבי לכל מושבות האזור. 

 ב-1903 התכנסה כאן  ועידה ארצית חשובה שנקראה "הכנסייה הראשונה". זו היתה הפעם הראשונה בתולדות היישוב המתחדש בארץ ישראל שכל נציגיו התכנסו לדון בשאלות של ציונות. אוסישקין, נציג הציונות הרוסית בא ארצה כדי לארגן את הכינוס בדיוק בזמן של הקונגרס הציוני השישי בבאזל, הידוע כ"קונגרס אוגנדה". בסופו של אותו שבוע, באלול תרס"ג נשארו נציגי המורים והגננות והחליטו על הקמתה של הסתדרות המורים העבריים בארץ ישראל. כינוסים אלו היו הראשונים בהם הוענקה לנשים זכות בחירה.


בימי מלחמת העולם הראשונה הפכו השלטונות התורכיים את המבנה לבית חולים צבאי ולמסגד. כשנטשו את הארץ חזר הבנין לשמש את אנשי המושבה כבית וועד ובהמשך כבית הספר היסודי של המושבה זכרון יעקב.

מקום המדינה ועד שנת 1984 שכנו בבניין משרדי המועצה המקומית.

בשנת 1988 הוכרז המבנה כ"אתר מורשת לאומי".

השיפוץ שלו התקיים בשנים 1999-1990. 

איור של בית הפקידות מיומנו של הפקיד אליהו שייד 1899

שיפוץ הבית

התבצע בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובמסגרתו הקפיד האדריכל שמעון שפירא לשמור על מעטפת הבנין המקורית ואף לשחזר את דלתות הכניסה המרשימות.

 

חללי המוזיאון נבנו מחדש בשפה אדריכלית מקורית ומאתגרת.


התורם תד אריסון הקדיש את המוזיאון לזכר סבו וסבתו, משה ושרה אריזון, שהיו ממשפחות המייסדים של זכרון יעקב.

מעצב המוזיאון אורי אברמסון בחר שפה אמנותית מינימלסטית וסמלית כדי לספר את סיפור התקופה.

איור מיומנו של הפקיד אליהו שייד, 1899