הזרע אשר נזרע על אדמת רומניה נבט, גמל ועשה פרי. עתה הגיעה שעתו של הקוצר. תפקיד זה עלה, בתוקף המסבות, בחלקו של אלעזר רוקח: הוא בא, או לאמתו של דבר, שב לארץ זו באביב שנת התר״ם, ועד מהרה הכיר לדעת, כי כבר פלס לו רעיון הגאולה נתיבות בקרב יהודי רומניה. מאז התמסר בכל חום לבו לעבודת קודש זו. מעיר אל עיר ומקהלה אל קהלה עבר בארץ ונשא דבריו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקרא את העם לעלות אל ארץ ישראל לעבוד את אדמתה, לאכול לחם יגיע כפיהם. הוא שם לילות כימים וכתב מכתבים לאנשי המעלה בארצות המערב, בבקשו מהם, כי יתנו ידם למאה משפחות המבקשות לעלות

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל , להיות חלוצים לפני המחנה אשר יבוא אחריהם. בגלאץ סייעו בידו לקנות בית דפוס והוא יסד עתון בשם ״אמיגרנטואל״ (״החלוץ״). משם עבר ליאסי וגם שם יסד שבועון בשם ״יזרעאל״, שהופיע אח״כ בעיר אחרת, בפיאטרא, משבט

תרמ״א 1881

עד טבת

תרמ״ב 1882 . רוקח שבע הרבה רוגז ומרורים. תחילה קמו עליו אנשי ״החלוקה״ ובמכתביהם לרומניה שמוהו ״בוגד״, ״מהפכן״, ״עוכר עמו״... אחר־כך קראו עליו מלחמה אנשי ״חברת כל ישראל חברים״, רב ועדתו, שנתנו ידם לאנשי ״החלוקה״, וממוני הכוללים. עוד אלה מתחזקים במלאכת ״הקודש״, וידם שלוחה מרחוק להבאיש את ריחו בעיני אחיו, — וברוב ערי רומניה הולכות ונוסדות אגודות לציון, שתכליתן לעלות לארץ ישראל, לעבוד אדמתה ולחיות חיי חופש וכבוד בארץ אבות.

אחד מעדי ראיה (מבש״ן) מעיד על רוקח: ״הוא היה בעל רגש סוער, פיו היה חוצב להבות ועטו עט סופר מהיר ושנון״. ראשית פעולתו היתה בבוקרשט, שאליה הגיע בחודש מאי 1880. בדבריו הלוהטים, בקסם אישיותו, וגם במאמרים שפרסם בעתונים על חינוך ילידי ארץ ישראל לעבודת האדמה, משך אחריו את טובי העם, משכילים ואנשי לבב. על רושם בואו ופעליו מספר סופר ה״מגיד״ (ל״ו בעומר

תר״ם 1880 ): ״הרב החכם אלעזר רוקח בא עד הלום מארץ־הקודש והעיר את אחינו בני ישראל ליסד פה חברה לתכלית עבודת האדמה ולעזור לאלה בני הנעורים החפצים בכל לבם לעבוד את אדמת הקודש ולחרוש ולזרוע ולהנות מיגיע־כפיהם, ואת החלוקה נחלק לזקנים היראים העובדים את

ד׳ אלוהים

ולעשות תקונים בסדר החלוקה על אופן היותר מועיל, להסיר מעל אחינו יושבי ארץ הקודש חרפת נוכלים וצבועים, רב משטמה, חמס ושוד״.

רוקח בקש לעזור לילידי ארץ־ישראל הרוצים לעבוד את האדמה. משא־נפשו היה לבסס את ג׳עוני, אשר נוסדה על פי עצתו ובסיועו. הוא פרסם מאמרים ב״המגיד״ ובעתוני המקום, נועץ והעמיד קופסאות לישוב א״י בבתי היהודים בבוקרשט, וכתום חודש אחד עלה מספרן עד 300. מעשה זה העיר עליו את חמתם של ממוני ה״חלוקה״, אשר שטמוהו ובזעמם רדפוהו גם לפני כן, אבל אחדים מטובי העיר, וביחוד הרב הזקן, עמדו לעזרתו. סוף סוף הגיעו לידי פשרה והחליטו, שמן הכסף הנאסף יתנו שני שלישים ל״חלוקה״ ושליש אחד לישוב ארץ־ישראל. פעולתו