המושבה ראש־פנה במקום מר אשרי המפוטר (הועבר לשמש מורה בביה״ס בזכרון יעקב, א. ס.) ומה דיהה, צרפתי נוצרי, גנן.

״וכמנהג הימים ההם, כבוא המפקח הראשי לארץ מחויבים היינו גם אנו להתיצב לפניו, לבקורת... הענין הסתבך בזה שהרפורטים על אודותינו לא התאימו זה עם זה, מה שכתב מר דיגור סתר מר וורמסר, ומר שייד צריך היה להוציא משפטנו — לשבט או לחסד. במעמד הסניגור מר וורמסר והקטיגור מר דיגור, התיצבנו לפני מר שייד. הפגישה הראשונה היתה נזעמה למדי, אך לאחר שהרצה מר וורמסר לפני מר שייד בעל פה את כל סבלותינו וענויי נפשנו, נתרכך מר שייד והחל לחפש מוצא שיהיה לכבוד לשני הצדדים. כעבור ימים מספר של תהיה וצפיה מרובה, נקראנו להתיצב בפעם השניה לפני מר שייד. שאלתו היתה, מה חפצנו ברגע זה ומה החלטתנו. ענינו: ״הואיל והבאת אתך לראש-פנה גנן חדש שאין לו לפי שעה כל נטיות מפלגתיות, מוכנים אנו ללכת אחריו לראש־פנה לנסות שם את מזלנו״. אגב אורחא, גלינו את אזנו, שקלטנו את השפה הצרפתית במקצת, וזה יקל עלינו, את ההבנה ההדדית עם הגנן החדש. מר וורמסר תמך ברעיון הזה. וגם בעיני שייד ישר הדבר. והצעתנו נתקבלה, לאחר שגם מר דיהה הסכים בחפץ לב לקבלנו, ומחשבת דיגור הרעה נתבטלה״.

*

״— — הסוחר הגדול מלפנים — כותב יצחק אפשטין — איננו מתבייש לנסוע בעצמו היערה לחטוב עצים ולמלאות את העגלה, לא רק בשביל צרכי ביתו כי אם גם לשם ממכר. — — יהודים שאולי לא החזיקו מעולם מעדר בידיהם, עובדים בבנינים, מקרים גגות על הבתים ומציגים בעצמם תנורים. כמה נעים הוא לראות איך היהודי מכין לעצמו עצים לקראת החורף: הנה הוא מוליך עגלה גדולה עמוסה, זוגתו הולכת לצדו, חזות זקנו השב מוכיחה עליו שהוא עשה את רוב שנותיו באחד המקומות בפנים רוסיה או רומניה: בפניו אתה מכיר שהוא עסק בכל מיני עסקים ורק לא בעסק הזה — עבודת האדמה. והנה אותו היהודי, בכבודו ובעצמו, נהפך במשך שלש שנים אכר אמתי לכל תגיו. — הפעוטים נמצאים זה כחצי שנה במושבה, ואף על פי כן הסתגלו כל כך לדרכי החיים החדשים שבארץ, כאילו ממש נולדו בה. הביטו והתבוננו אל הילד בן חמש שנים ואל אחותו הפעוטה הצעירה ממנו, הנגררת אחריו. שניהם דופקים זוג שוורים בריאים אל המרעה. המה רצים יחפים על פני החול ועל הסלעים הקודחים מלהט השמש. אותו הילד תוכלו לפגוש לפנות ערב בדפקו את השוורים להשיבם אל הרפת. עכשיו כבר יושב הנער לרוחה כ״פריץ״ על גב החמור, הביטו נא אליו, כמה פניו מפיקים גיל — מי ידמה לו ומי ישוה לו! עוד מעט תוכלו לפגוש את אחיו הבכור כבן שמונה המוליך את השור אל הבאר להשקותו; זאת היא עבודה קשה למדי, בחבל צריכים לדלות את המים בדליים. אף על פי כן אתה רואה שעבודה זו אינה קשה לנער