ועכשיו, כשראה כבר מה שעולל ד... משתדל וורמסר לנהל בעצמו, אולם השטן משתפס רק שערה אחת הריהו מושך את כל הראש. במכתב רשמי הודענו לכבודו על מכתבנו לוו. על פי עצתו הוא, אולם הטכסיס הזה נראה לי לא כל כך לטובתנו, זוהי ״יריה מן הפנה״ על ד. זהו כבר המכתב השני. את המכתב הראשון שכתבנו על פי רצונו, לא שלח. — — — אין לך דבר מגוחך יותר מהשואת מצבנו הנוכחי לזה מה שנאמר עלינו במכתבו של ארלנגר: ״...אשר ידעו את הארץ, את הלשון, את המנהגים ודרכי העבודה״. כלום אפשר ללמוד את כל אלה בשבתנו כאן כמו בהסגר. אין לנו שום מגע עם הערבים, לא היינו אפילו בכפר הקרוב. יאמין כבודו, שלא ראינו עדיין לא כרם ולא פרדס; אין אנו רואים את עולמנו לפנינו. הננו יוצאים ב־7 בבוקר ושבים ב־8-7 בערב. ומהי עבודתנו? לסחוב קורות, לסלול דרכים, להרים אבנים כבדות, ועוד יותר מזה לחפור בורות ולהוציא את העפר מתוכם! האם כל זה מוליך אותנו למטרתנו? ומצבנו החמרי? אינני יודע אפילו מה שם אקרא לו. אנו צפויים ללכת יחפים וערומים. האחד ישן על קרשים בלי מזרן, השני בלי כר, בלי שמיכה. — — — בקשנו שיתנו לנו כסף בשביל מגפים, והשיבו לנו: אתם באתם בשביל מטרה יותר נעלה — — — ומכיון שבלי מגפים

א״א אי אפשר

ללכת, השתקענו בחובות אצל האכרים, ואם

חו״צ חובבי ציון

לא ימלאו את בקשתנו, נהיה בכל רע. בהתבוננו לסדרים או יותר נכון לאי סדרים כאן, אשר אודיע לכב׳ עליהם בפעם אחרת, כמעט שנואשנו מהעתיד המזהיר אשר תארנו לעצמנו כשנסענו הנה ונוכחנו לדעת, שהמוצא היחיד והבטוח בשבילנו הוא להסתדר בתור אכרים פשוטים, רק יגלי לבדו אולי לא ישמח לעתיד צנוע כזה, השאר היו מסכימים בשמחה רבה. - -״

עד שגורביץ במכתבו מתאר את מצב הצעירים שנשלחו לזכרון יעקב בגוונים שחורים כל כך, כתב חברו, פוחצ׳בסקי, להוריו את הדברים האלה: ״מבטיח אני אתכם, כי מעולם לא היו לי ימים טובים כימים מעת אשר באתי הלום, כי מה אנחנו חסרים בזה? אין אנחנו עושים בעבודה יותר מכפי כוחנו, וההכרה, כי כל עמלנו הוא לטובתנו ולתועלתנו, היא תחזק את ידינו ותשנס את מתנינו. מטרתנו — להעשות גננים טובים ואל המטרה הזאת נגיע

בעז״ה בעזרת השם ... אני כשאני לעצמי, מברך על שעבר ומבקש רחמים על להבא, כי רואה אנכי שמנהיגים אותנו בדרך טובה״...

פסקה זו סותרת לחלוטין את תיאורו של גורביץ. אפשר שפוחצ׳בסקי בקש לנחם את הוריו ולהרגיעם, הואיל והם דרשו ממנו לחזור הביתה אחרי ששמעו על המצב הקשה השורר בא״י. והוא, הבן, השתדל לתאר להם את הכל בצבעים בהירים ומרנינים... נימוק זה מתקבל על הדעת. אך אין ספק שגורביץ במכתבו הפריז. כי במה, סוף סוף, נחשב סבלם לעומת הסבל והתלאה של חלוצי

ז״י זכרון יעקב

בשנים הקודמות?