בנתיים נשתנו, כנראה, פני הדברים לטובה, ובמכתב לד״ר פינסקר מיום ג׳ כסלו

תרמ״ו 1886 ), כותב יצחק אפשטין דברים משמחים יותר:

״האדון פינסקר הנכבד! בעונג רב הננו להודיעך דברים יותר משמחים על אודותינו. עד לתחילת חשון נגמרו כל בניני העץ במושבה ויחד אתם נגמרה גם עבודתנו — עריכת עצי־הבנין. אין אנו יודעים איזו עבודה היו נותנים לנו אחרי זה — עד זמן הגשמים אין שום עבודות חקלאיות — אולם אנו בעצמנו הצענו את שרותנו לסלילת חלק הדרך באורך 150 מטר, סמוך למושבה, שהיתה עד עתה מכוסה המון אבנים וסלעים, השקועים עמוק בתוך האדמה, וגם צמחי־בר. התחלנו בהתלהבות בעבודה ובקרוב נגמור אותה בהצלחה. הפקיד־המנהל הביע לנו הרבה פעמים את שביעות־רצונו מעבודתנו. הדרך קבלה עכשיו צורה חדשה ומוסיפה חן על מראה המושבה. רוחב הדרך 10 מטרים, ומספיק בשביל 3 עגלות לנסוע בשורה אחת לצד השניה ברוחה — דבר שאינו שכיח לגבי הדרכים בא״י. זאת היא עבודה מועילה ממדרגה ראשונה, ועל כן מלאנו אותה בחפץ רב, בזכרנו את דברי הנביא: ״ושמתי כל הרי דרך, ומסלתי ירמון, הנה אלה מרחוק יבואו, והנה אלה

מצפון

ומים, ואלה מארץ סינים״ (ישעיה מ״ט). עכשיו נשאר לנו רק ליישר את הדרך ולפזר עליה חצץ. נתנו לנו מקום גדול בשביל גינת ירק על יד הבית שבו אנו גרים. אנו נזרע כל מיני ירקות בשביל עבודת־נסיון. השבוע התחלנו כבר, בשעות עבודתנו שאחרי הצהרים, לסקל את הגנה ולבנות סביב גדר מאבנים. בשעה טובה! החדר השני שקוינו לקבל אותו, נמצא ברשותנו. שני החדרים סמוכים זה לזה ובכל חדר גרים שלשה אנשים. החדרים גדולים ומרווחים. אנו איננו עובדים הרבה - 5 שעות, לעתים 6 ביום, 3 שעות עד הצהרים ושתיים לאחריו. כבר התרגלנו כולנו למצבנו החדש ולעבודה. יש לנו החופש הגמור בעבודה, הננו באים והולכים כרצוננו. בכלל, אפשר לאמר, שאנו חיים די טוב: אנו עובדים במדה בינונית. מקבלים את כל הדרוש לנו למחיתנו, ומתוך הווה כזה הננו משקיפים על העתיד.

״מחכים כאן לבואו של וורמסר. לפי השמועות הוא נתמנה בתור מנהל בכל מושבות הברון. בשבוע שעבר חלקו לאכרים 19 צמדי־פרים מגזע ערבי, אבל השנה עוד לא יוכלו לחרוש בהם בגלל גילם הצעיר. בונים בתי־אבן חדשים יפים מאוד בחיצוניותם. את הגגות עושים האכרים ומקבלים בעד זה פרנק או שנים ליום״.

בזה נסתיים פרק הששה. ששה באו והלכו, קודם לראש־פנה, כסיפורו של פוחצ׳בסקי, ואחר כך למושבות:

ורהפטיג

ליסוד המעלה,

גורביץ

ופוחצ׳בסקי לראשון־לציון.

הלפרין

שוכן עפר בבית העלמין בזכרון־יעקב,

יגלי

עזב את הארץ,

ואפשטין

מוסיף להרביץ את תורת הלשון העברית, מאז ועד היום, יאריך

ד׳ אלוהים

ימיו.