וברכת־שמים שרויה במעשה ידיו, ומשפחתו גדלה והולכת, והנה הוא כבר אב לארבעה ילדים.

*

בחודש סיון התחיל קציר החטים, ורוב האכרים יצאו לעבודת הקציר. הפקידות הזמינה למושבה מכונת קציר.

הירש מנדל רוטשטיין

נתמנה מפקח על המכונה ושכרו 4 בישליקים לכל הקטאר. לא כל האכרים קצרו במכונה. רובם קצרו בחרמשים, והשנה שנת ברכה.

ובין כה וכה יוצאים ארבעה אכרים חליפות לעבודת קומונה, לעזור ליד המודד, שהתחיל בעבודת החלוקה של אדמות נזלה ואם־אל־תות. בחודש אב כבר חולקה האדמה בין האכרים. בנזלה קבל כל אכר 5 הקטאר, הואיל והאדמה לא היתה מן המשובחות, ובאם־אל־תות קבל כל אכר 3 הקטאר, חוץ מכמה אכרים בעלי משפחות גדולות, שקבלו באם אל־תות 6 הקטאר כל אחד.

עבודות השנה נגמרו. האכרים אספו יבולם מן הגורן. וכיון שבחודש אלול נתמעטה העבודה, ואדמת נזלה בחלקה זרועה שיחי "סריס״, עלתה במחשבה לפני דיגור להכריח את האכרים כולם לצאת ולעקור את השיחים, יום יום פוקד דיגור את שדות נזלה לראות אם האכרים ממלאים את פקודתו, ומי שלא יצא לעבודה זו בנזלה הוטל עליו קנס 10 פרנק מכסף התמיכה. מעשה ויצא אכר אחד לטחון שק חטים (טחנה טרם היתה במושבה) ולא הלך אותו יום לעקור שיחים בנזלה, ונתחייב עונש 10 פרנק. כאן עומד וורמסר על המשמר, והאכרים נקעה נפשם מעול כבד זה של וורמסר ודיגור גם יחד.

עם זה הולכת המושבה מחיל אל חיל. בשתי השנים האחרונות קנתה ההנהלה בשביל המושבה 38 סוסים, 183 שוורים,61 פרות. נזרע חבל אדמה של 414 הקטאר יחד עם אדמת נזלה, לעומת השנה שקדמה, שבה נזרעו רק 75 הקטאר. והרי בראשית הימים כמה שמחו האכרים לתקוע יתד בנחלתם בזרעם 30 הקטאר…

ומספר הנולדים בשנה ההיא 12. נבנו גדרות בין חצרות האכרים. ומלבד שאר העבודות, הוטל על האכרים לסלול את שתי הדרכים היוצאות מן המושבה, אחת צפונה, לעבר חיפה, ואחת דרומה לעבר יפו.

ותלמוד תורה כנגד כולם. מספר הילדים בבית הספר הולך ורב. גם עבודת הבנין אינה פוסקת. מעט מעט, קו לקו.

עתה רחש לבו של וורמסר דבר טוב. לפתע פתאום, ואיש לא פלל, נשאו לבבו לזכות את המושבה ב״עצמאות״, כביכול.

הוא צוה את האכרים לבחור בועד, שיהא עוסק ומטפל, על פי תקנות קבועות מראש, בכל הענינים הפנימיים של המושבה. הועד, תשעה אנשים במספר, נוסד ביום כ״ח כסלו

תרמ״ו 1886 . ושם ניתן לו: ״בני איש אחד״, ואלה התקנות אשר תקן הועד: