top of page

זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 135
14
פרק:
המנהל האדמיניסטרטור״, למען יכירו וידעו, כי יש אדון על כל המעשים, על פיו יסעו ועל פיו יחנו, ובלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו. ״ועד המושבה אין לו רשות לדון בשום קובלנה, אם זו לא נמסרה לו מיד האדמיניסטרטור״. ״ועד המושבה חייב להמציא כל שלשה חדשים לאדון האדמיניסטרטור דין וחשבון על כל המעשים מקטון ועד גדול, ואין לו רשות לערער על גזרותיו של האדון האדמיניסטרטור ולהרהר אחרי מדותיו״.
אף על פי כן, הספיק ועד ״בני איש אחד״ לפעול ולעשות הרבה בשנות קיומו המעטות. בארכיון של המושבה נשתמרו לפליטה גוילים נושנים, פרוטוקולים ומכתבים, קטעי זכרונות עגומים לפרשת הלבטים בראשית השנים. נביא לדוגמא אחדים מהם:
זאב קליינמן
נעדר מן השמירה בתורו. המנהל אומר לקנסו, שלא כדין. נותן בידו הועד תעודה לאמור:
״נתאשר בזה על ידי הועד האזרחי, שהא׳ וולף קליינמן לא יכול למלאות את חובתו כשומר אור ליום ששי לחודש זה (ליל הגנבה אצל שמואל שטרנברג) כי היה חולה מאד. את מקומו מלא האדון חיים בער שוורץ. תעודה זו נתנה לו, כדי שיוכל להוכיח את הדבר לפני האדמיניסטרציה המכובדת. זכרון־יעקב 27 לפברואר 1886. מ. סטנובר – היושב־ראש; המזכיר — דוד אברמוביץ״.
יעקב כהן־קיטרר
העליב את גיסו יחיאל דימנד, החליט הועד לענוש את המעליב, והוא כותב ביום 22 לאפריל 1886 אל האדמיניסטרטור:
״יש לי הכבוד להודיע לך, שהאדון
יעקב כהן קיטרר
נקנס בישיבה מ־21 לחודש זה על ידי הועד ב־20 פרנק — — אנחנו מבקשים לגבות את הסכום ולמסרו לגזברנו
הא׳ האדון
לייטנר. — היושב־ראש — מאיר ליב הירשקו: המזכיר — מ. סטנובר״
הועד וחבריו שקדו לישב סכסוכים בין אדם לחברו, כל שכן לסייע כמיטב יכלתם לכל הזקוקים לעזרתו, ורבה היתה פעולתם לתקנת המושבה בכלל. הרבה חוזים שמורים בארכיון: בין הועד וקבלני הבשר, בין הועד וקבלני המרעה, בין הועד וקבלני המצות.
רוח אחדות ואחוה שוררת בכל פעולות האגודה והועד ״בני איש אחד״, וגדול היה חסדם עם החיים ועם המתים.
כי עכשיו כבר כבושה מסלה חדשה — דרך כל הארץ. בדרומה של המושבה הוקצתה חלקה אחת, כדמות מלבן ארוך ורחב, בו יבואו יגיעי כוח למנוחת עולמים. מי בקצו ומי לא בקצו. אחת על יד אחת שוכנות האבנים האלמות, מצבה מצבה על תלה. בשלום עולם ודממת קודש קרבו אבן אל אבן, ותוגת יה שפוכה עליהן. אלם הכתב שעל גבי הקבר, אין צעקת שבר, אין תאניה ואניה, רק העינים
רואות
את הקולות, ולרגעים נדמה לך, כאילו מחלל העולם גונב אל אזנך בכי

bottom of page
