ובהדי שותא זרקנו בו פלכא, ולפי שמראש ראינו כי האיש הזה הוא מטורף ומבוהל, מחלוקתו עם המנהל אינה מחלוקת לשם שמים, בשביל גופי הלכות ועקרי הדת, כי אם בגלל דברים של מה בכך, אשר לבחור׳ישיבה הבא מקעלם ומסלאבאדקא הוי מומא ולבני תרבות הבאים מצרפת ומאשכנז לא הוי מומא, ולבנו הגיד לנו כי לא יחרוך האיש הזה צידו, ולא יאריך ימים במושב ההוא כצל, כי בקרוב ישקל למטרפסיה ומן גו יגרשוהו, וכן היה, אבל מעולם לא דמינו ולא עלתה על לבנו, כי דברי שטות ומעשי נערות גלויים וידועים כאלה, שהמתקרא ד״ר גולדברג עושה בזכרון׳יעקב, יביאו לידי מהומה ורעש גדול, כמו שנתגלה אח״כ, ויוכלו להזיק אפילו במקצת לדבר הישוב. והנה כל האנשים תמימי הדעת מסכימים, כי פעולת הד״ר הזה בזכרון׳יעקב אולת היא לו וכלימה. הנה כי כן מעיד עליו בעל המכתב הזה בעצמו, מפי הרב הגאון דקוטנא, כי ״עשה אולת מאין כמוה ועטרתו לא הולמתו״; וכן נוכחנו מתחלת הדבר מתוך חבילי מכתבים וכתבי עתים שנשלחו משם גם אלינו. מראשון׳לציון כתב אלינו גברא דאתמחא, כי כל התקונים שדרש הד״ר ג״ב היה להסיע את הבימה ממקומה לאמצע הבית, וכיוצא בדברים אלה העומדים ברומו של עולמנו (!). מכתב העת ״הצבי״ (גליון

כ״ז כל זאת ) קורא עליו את הפסוק: ״פגוש דב שכול באיש ואל כסיל באולתו״, ואומר, כי כל הסימנים שמנו חכמים בכסיל נמצאים בו, וכי כל הבלבול והחרבן שעשה לא היה אלא בשביל שהבימה אינה באמצע ביהכ״נ וסדרים אחדים בעניני התפלות אינן לפי רוחו. — וביחוד נאמנו עלינו דברי ״אחד מתושבי הגליל״ אשר בתחילת המעשה כתב והודיע לנו כדברים האלה: בזכרון יעקב בא הד״ר אליקים גולדברג. את הד״ר לא אדע מה טיבו, רק לפי השמועה שמעתי, כי בבואו לזכרון יעקב החל לפשפש במעשי בני המושבה ההיא, ותקן לקיים את כל המצוות אשר התרשלו בהן, בטרם בואו שמה. ובעת האחרונה פרץ ריב בינו ובין המנהל

ה׳ השם, או האדון

ווארמזער, ומצד הד״ר עומדים ארבעים מהקולוניסטים אשר מרדו במנהל. ועתה התגלע הריב מאד. והנה אנכי לא אשפוט בדבר עם מי הצדק, אם באמת טענות צודקות יש להד״ר נגד

ה׳ השם, או האדון

ווארמזער. נניח, כי אולי יש להד״ר איזו טענות צודקות נגד

ה׳ השם, או האדון

ווארמזער, בענינים הנוגעים לדת, אשר גם זאת איננו מכרח, כאשר אבאר;

עכ״פ על כל פנים

הדרך אשר לקח לו הד״ר הוא לא טוב, ומעשיו אלה יביאו אותנו לידי חשד, כי לא באמת ובצדק לקח לו לקרנים את מסוה הדת. אנכי מכיר את כל בני המושבה ההיא. גם אלה אשר יעמדו מצד הד״ר ויראת

ה׳ השם, או האדון

נגד פניהם. אנכי יודע אותם עוד מרומניא, וגם בהמושבה הייתי. והנה באמת רוב בני המושבה הם אנשים תמימים ושומרי דת, וביניהם גם יראי חטא, ואם גם מפני סיג גזר (וורמסר) אולי גזרה יתרה בדבר אשר לא יצא איש ממקומו בביהכ״נ אף בעת הולכת ספר התורה, אך החזן יסבב עמו לכל צד, אשר יוכל להגיע אליו כל איש ממקומו לנשק אותו, גם אנכי ראיתי זאת ולא מצאתי עולה, אשר

עי״ז על ידי זה

נאמר, כי חפץ חייו לעקור את הדת. ואאמין כי בטוב ובנחת היה