הריב בין הד״ר גולדברג וה׳ וורמסר נתגלע בשל מאורע קטן, לכאורה, אלא שהוא יוצא ללמד על טיבו ומדותיו של וורמסר. בבוקר יום הששי הלך הד״ר גולדברג לבקר בבית המרחץ ומצא בחלונות כמה זגוגיות שבורות ורוח פרצים מנשבת. ר׳ אריה ליב נידרמן, שרחץ בבית המרחץ, פגעה בו צנה והוא נפל למשכב. הד״ר גולדברג שקד על החולה והחיש לו רפואה, אך כדי שלא ישנו מקרים כגון זה, צוה לסגור את בית המרחץ עד אשר יתקנו את החלונות, ולא יסתכנו המתרחצים. ואולם וורמסר סרב לו, מעשה להכעיס, ״אני כאן המנהל — צוח וורמסר — ואני היודע מה טוב ומה לא טוב... כלך לך אל חוליך״.

מעתה התלקח המרד ביתר עוז.

*

יהודה פליקס במכתבו ל״החבצלת״ (ט״ו סיון

תרמ״ח 1888 ) מתאר את פרטי הדברים, הנוגעים לסערת המריבה עם וורמסר, כך:

״מצב המושבה זכרון יעקב מורא מאד והדברים הולכים ויגעים מיום ליום. הפקיד וורמסר רודה את העם באכזריות נוראה, ובמקל חובלים ירעץ את צאן אדם אלה וישיבם עד דכא. ולעומת זאת גם צרת הנפש הולכת הלוך וגדול מיום אל יום, ונפש משכיל אל דל חשה עתידות לה, כי קרוב היום שבו תתפרץ חוצה ותאכל על ימין ותגזור על שמאל ומחצה פאתי אויבה בנפש וטרפה זרוע אכזרי. באמונת אומן מלא הפקיד אחר דבריו אשר נשבע באפו אחרי צאת הברון מזכרון יעקב — — אמנם כן מן היום ההוא אשר עלה בידו להכות בסנורים את עיני הברון, בתתו את כל אנשי המושב, לבד ארבעת רעיו, לבני מרי, הפליא הפקיד את מכות העם הפלא ופלא, ויתחכם להרע ולהשחית בכל אשר יפנה. וצאן ישראל אלה דחופים סחובים מבוהלים לטבח הלוך וקרוב באין משים ומציל. אך האמנם יצלח רב׳טבחים זה גם להכריעם לטבח באין מרים יד ורגל לעמוד על נפשו, בזאת אפונה מאד, והימים הבאים יורונו אם באמת נפלה ולא תוסיף קום בתולת שומרון. — — והאיש אשרי ירד ויהי למורה לשון צרפת ולמנהל בבית הספר פה בזכרון יעקב. אך גם פה לא הונח לו, ויד הפקיד היתה נטויה עליו להכעיסו ולהרעימו בכל עת מצוא, בגלל עמדו תמיד לימין אחיו הנענים מתגרת הפקיד האכזר. ותלה נפש הפקיד להסיר אבן נגף זאת מדרך פשעו ויביא דבת האיש אשרי אל אדוניו, ומבלי חקור ודרוש הנהו נדח ממשרתו

לע״ע לעת עתה

למגנת לב כל אנשי המושבה. גם על הרופא

הא׳ האדון

גולדברג זה פרושה הרשת, אחרי אשר עמל הרופא בדי ריק לעור את עיניו הפקוחות ולהסב לבו אחורנית מאחיו אלה ההולכים בחושך. — — וירא ויבן כי בכל רע הנהו וכי כקוץ ממאיר הוא בעיני הפקיד. יען מה? יען וביען אשר העיז להצדיק את העם לראות את חליו ולהראות את מזורו בהדברו יחד את הפקיד. וירא הפקיד ויבן כי איש כזה לא יסכן לו, ויחל לחתור לו כדרך התנשמת בחושך תמיד, ביום