בפעם השנית — סרב ללכת, אף התקצף והודיע, כי לא יניח לשטות בו ולרמותו, וכי מתחלה ומעמיד פנים הוא ד״ר גולדברג...

כמה גדול היה כוחו של וורמסר!

הרופא דה ארבעלא חזר ליפו. הד״ר גולדברג הלך והבריא מעט מעט, עד כי שב לאיתנו.

*

דבר מרד האכרים עשה לו כנפיים ושמעו הגיע למרחקים, ושם נקרא לו בכל מקום: ״המריבה הגדולה בזכרון׳יעקב״, או ״סכסוך גולדברג׳וורמסר״. לעומת המצדיקים את האכרים ואת הרופא ג. והמרשיעים את הפקיד, נמצאו גם מרשיעים את האכרים ואת הרופא ג. אחד מאלה היה אליעזר בן׳יהודה, שפרסם בעתונו ״הצבי״ ( תרע״ח 1918 ) מאמר גדול בשם ״ארוסטרט השני״, בו שם את ד״ר ג. ללעג. בלי דעת את פרטי הדברים כל צרכם, בקש להוכיח, כי רק מאז בא האיש ג. למושבה, שישבה שלום והשקט, התחוללה בה רוח סערה. בן־יהודה ודאי נתכוון לטובה, להצדיק את מעשי הנדיב, למנוע את אשר בקשו למנוע גדולים וטובים, מתוך חרדה פן ימשוך הנדיב ידו ממפעל היישוב בארץ. ואולם בזאת לא רצו גם האכרים המורדים וגם ד״ר גולדברג. טעה בן׳יהודה, שלא ראה בכל ענין זה אלא כפיית טובה כלפי הנדיב. לעומת בן־יהודה ו״הצבי״, הוכיחו גם ה״חבצלת״ גם ״המליץ״ בשני מכתבים מזכרון׳יעקב, כי ישרה דרכו של הרופא ג. וכל מעשיו ופעליו אך לטובה הם.

אמנם לעומת מכתבים אלה מפרסם ״המליץ״ מכתבים אחרים, כאמור למעלה, כדי לצאת ידי חובת שני הצדדים, המחייבים והמזכים, אלא שבאלה האחרונים ניכרת ידם של חובבי׳ציון ברוסיה, שחרדו חרדה גדולה לגורל הישוב ועתידותיו, פן ימשוך הנדיב ידו ממנו, כאמור.

בגליונו מיום כ״ט אב

תרמ״ח 1888

מביא ״המליץ״ מכתב קצר של שייד, שיש בו יותר מסירוס דברים ומפרובוקציה, לגבי איש כמוהו העומד בראש מפעלו של הנדיב. ״המליץ״ מקדים למכתב את השורות הבאות: ״אחרי אשר שמנו לפני הקוראים שלשום את דברי הריב והשערוריה אשר נעשו במושב זכרון׳יעקב, כפי אשר נודע לנו מתוך מכתבי סופרים וכתבי העתים, קבלנו היום מאת שליחו של הנדיב הר״ר אליהו שייד עצמו, אשר בא לבקר את הקולוניות ויבוא לזכרון׳יעקב וירא בקלקלתם, את ההודעה הקצרה הזאת, בבקשה לשים אותה במכתבנו העתי לעיני כל ישראל״.

וזה מכתבו של שייד:

״מי האיש החפץ לדעת עד כמה קולוניסטים יהודים המה אנשים מכירי טובה — יפנה אלי ואודיעהו; ומי האיש החפץ להיות קולוניסט — אל נא יפנה אלי, כי אנכי אהיה לשטן לו. כי מיום אשר שמעתי מפי קולוניסטים ידועים בזכרון יעקב