לאחרונה שאל שייד את האכרים, אם ירשוהו לשלוח טלגרמה לברון ולבשרו, כי שב השלום על מכונו בזכרון׳יעקב וכי השלימו כל בני המושבה עם הפקיד — כל הנאספים ענו פה אחד: ״אין שלום אמר

ד׳ אלוהים

לרשעים״.

*

ביום ראשון שלח שייד שנים ממתי סודו של וורמסר אל האכרים ונתן בידם כתב שתכנו היה, ״כי האכרים רוצים בוורמסר״... יש אומרים, כי שנים אלה הבטיחו לחותמים גם שכר ״כתיבה וחתימה טובה״ במזומן, אבל לא נמצא אפילו אכר אחד מאותם האכרים המתמרדים, אשר יאבה לחתום על הכתב.

כמה נסיונות נסה שייד ולא עלתה בידו. רק נסיון אחד, והוא — לפטר את וורמסר או להעבירו למקום אחר, לא עשה. וורמסר עצמו גם הוא לא נח ולא שקט, ועוד התעיב עלילה והלשין לפני הממשלה, לאמור; כי ד״ר גולדברג הוא פושע פוליטי שנמלט מרוסיה, ריבולוציונר, כי הוא חדש בארץ, ואין לו זכות לשבת בה אלא שלשה חדשים — וכבר עבר זמנו. הפעם הצליחו שייד ווורמסר להטות את השלטונות לימינם. אפשר מאד, כי ״מתן בסתר״ הלך לפניהם וכרה למענם אוזן קשבת, וכבר אמר מושל חיפה לשלוח שוטר לזכרון׳יעקב להביא את ד״ר גולדברג לחיפה, אלא שהמוכתר קרניאל ערב לו והתחייב להביאו לחיפה, הוא עצמו. במוצאי שבת יצאו ד״ר ג. וקרניאל לחיפה. הדבר נודע לשייד, ובחששו, שמא יסכל קרניאל את כל תכניתם, נחפז גם הוא יחד עם וורמסר ויצאו גם הם לחיפה, בלילה, כדי להכביד את המלשינות על ד״ר ג... כדאי לציין, כי פלחי הכפר סוברין ובני שפיה שלחו מכתב למושל חיפה ובקשו ממנו, כי ירשה לד״ר גולדברג, הרופא הטוב והישר, המרפא את חוליהם וגומל עמם חסד, להשאר בזכרון׳יעקב.

הגזירה שגזרה הממשלה על ד״ר גולדברג לעזוב את הארץ באניה הראשונה המפליגה לחו״ל, נדחתה לזמן מה, לאחר שגולדברג הסביר למושל חיפה, כי בתו איננה בקו הבריאות וכי יש לו להתקין כמה וכמה דברים, כדרך אדם היוצא עם משפחתו. גולדברג נסה דבר אל הפחה בעכו ובקש ממנו רשות להשאר, לכל הפחות, בארץ. ואמנם תחילה נתרצה הפחה לכך, אך לאחר ששייד התראה עם הפחה, נחרץ משפטו לעזוב את הארץ לחלוטין, ומזכרון׳יעקב עליו לצאת תיכף ומיד. בבוא הפחה מעכו לחיפה ביום ההוא התיצבו לפניו וורמסר ושייד והכו בשוט לשון את ד״ר גולדברג. וגדולה הבושה והחרפה שגרמו פקידים אלה לעצמם ולבני עמם לנגד עיני הערבים והנוצרים בחיפה, שעמדו מרעידים למראה מעשי תעתועים אלה.

המושבה נהפכה לשדה קרב. את

הירש שצמן

ואת

יצחק אהרן אפלבוים

מחק שייד ממספר האכרים וצוה אותם לעזוב את המושבה, בעון מה? בעון אשר הם, גבאי בית הכנסת, כבדו ביום השבת את הרופא גולדברג במפטיר וגם הזמינוהו לעבור לפני התבה ולהתפלל מוסף, וגם את הרב חיים פאלק, מורה