בבית הספר, סלק שייד ממשרתו, על אשר אמר לפני שייד, כי ״הצדק עם האכרים וכי וורמסר מרבה להרע עמהם״.

אותו שבוע באה משלחת אנשים חשובים, רודפי׳שלום, ליישב את הסכסוכים. במשלחת זו השתתפו הרי״מ פינס, הרב זאב יעבץ ויואל משה סלומון, אך גם הם לא הועילו. סופר ״החבצלת״ מעיר על חברי המשלחת, כי לא ״השתדלו בכל כוחם להטות את לב שייד לבל יעשה מדחה וליסרהו על אשר עשה נבלה בישראל,

להכות את הרופא בלשון , אבל מה נבהלנו ומה נשתוממנו בשמענו מפי הארזים האלה, בעת הציעם את השלום לפנינו, כי עלינו להתרפס ולקבל מרותו של וורמסר ולבלי המרות רצון שייד. ועל כל הדברים אשר דברו האכרים באזניהם, על כל בכיותיהם וזעקותיהם בדבר הסבל הרב אשר סבלו במשך חמש שנות עמל ותלאה, על כל אלה ענו חברי המשלחת רק אחת: ״עליכם לשמור ולקיים ככל אשר תצוה האדמיניסטראציון״.

במכתב מיום י״ח אייר תרח״ם, כותב הרי״מ פינס לאמור:

״כבוד אלופי הנעלה ד״ר פינסקר

נ״י נרו יאיר . — — חדשות אין אתי, מלבד זאת אשר

ה׳ השם, או האדון

שייד בא ליפו ביום ראשון שבוע זה והלך מיד לזכרון׳יעקב מפני המחלוקת שפרצה שמה בין וורמסר ובין הד״ר גולדברג

ע״ד על דבר

שמירת הדת, כי זה האחרון הוא מן היראים וגם משתתף בצערם של בני המושבה, וכל זה ירע בעיני המנהל. בני המושבה עומדים על צד הדוקטור, ואע״פ שהוא כופה עליהם ההר כגיגית להתנהג כמנהג אבותינו, אך מרבה להם גם טובו ולבו מלא חסד ואהבה להם. על כן יכבדוהו. — -״

*

על דלת האדמיניסטרציה הדביק שייד מודעה, וזה לשונה:

״אדמיניסטרציה זכרון׳יעקב. אתמול קבלתי מאת הברון טלגרמה בגרמנית, אני מעתיק בזה את דבריה הנכבדים כלשונם: ״שייד, חיפה, סוריה. פרסם הודעה בשם החסות. כל אכר אשר לא יזדרז במשך 24 שעות לסור למשמעתנו, יענש, וכל תמיכה תמנע ממנו. אני מוסר לך פקודה: את המתקוממים לגרש מן המושבה. המזכיר לאזודריס. זכרון׳יעקב 4 יולי 1888. אליהו שייד״.

המודעה הודבקה ביום חמישי. במוצאי שבת נקראה אספה כללית של האכרים, ובה נבחרו כמה באי׳כוח ועליהם הוטל לפנות אל שייד כדי לברר את הענין ולשאול אותו מה הוא מבקש. שייד ענה ואמר לבאי׳כוח האכרים, כי עליהם לכתוב לברון מכתב, שבו יאשרו ויחתמו כי כל מה שנכתב ע״י ד״ר גולדברג וארבעים האכרים אינו אלא שקר וכזב.

באי׳כוח האכרים נועדו לשמע דרישתו של שייד. רשעות וכסלות כזו — ענו האכרים — לא נעשה אפילו חרב חדה תהא מונחת על צוארינו. חלילה לנו