הכוונה היתה למאיר ליב הירשקו.

בלומנפלד גר בזכרון העתיקה. יום אחד באו והודיעו לאשתו, היא בתו של הירשקו, כי אסרו את אביה כדי להובילו לחיפה. היא מיהרה למושבה ומצאה את אביה רכוב על סוס בין חיילים ״שומרי ראשו״. והנה באה גם אחותה, ושתיהן תפשו ברסן הסוס וקראו אל אביהן שירד. החיילים נכנסו אל הקימקאם וספרו לו את הענין, ומיד שבו ופקודה בידם לאסור את הירשקו בחדר, בחצרו של יעקב כהן׳קיטרר, ושתי הבנות נתבקשו להכנס אל הקימקאם.

הקימקאם פצר בבנות הירשקו שיניחו להוביל את אביהן והבטיחן, כי כל רע לא יאונה לו. אך הן באחת: ״אותנו יכול אתה לקחת לחיפה, אבל אבינו לא ילך מזה בשום פנים״. והקימקאם הוכרח לבטל את רצונו מפני תקיפותן של הבנות.

אם תחילתה של אותה פרשה — טרגדיה, סופה קומדיה. פרץ סכסוך בין הקימקאם ווורמסר. וורמסר הבטיח לקימקאם 30 לירות זהב, שכר טרחה של העברת הירשקו, ראש המורדים, לחיפה. כשתבע הקימקאם את השכר המובטח — סירב וורמסר לשלם, באמרו שהלה לא השלים את מלאכתו ואת הירשקו לא העביר.

והקימקאם יצא מאת וורמסר סר וזעף.

בראשית חודש אלול

תרמ״ח 1888

הגיע למושבה אמיל פרנק מבירות, מפקח ראשי על המושבות, להשקיט את הרוחות ולסיים את המחלוקת. פרנק קרא אליו את האכרים ודבר על לבם לחתום על המכתב שערך שייד. נתכנסה אספת אכרים, ואחרי שנקרא לפניהם המכתב ענו הנאספים פה אחד: ״לא נחתום״! באי׳כוחם חזרו ונפגשו עם פרנק והשיבוהו לאמור: ״עבדיך האכרים אומרים, כי מעולם לא חטאו לנדיב חטא כל שהוא. הם חשבו, ועודם חושבים גם עתה, את הנדיב לאב רחמן, ולכן שפכו שיחם לפניו במכתביהם. כל בקשתם היא, כי יסיר מעליהם את מר׳המות וורמסר, וגם עתה יבקשו זאת. מעולם לא הסיתו אותנו מסיתים, לא פתונו, לא אנסונו, דברינו הם נאקת גסיסה. לא נחתום בעצם ידנו כי אין לנו כל מאומה בז״י. בכספנו קנינו את האדמה הזאת, בזעת אפינו סקלנו את ההרים השוממים ובדם לבבנו השקינו את כרמינו״.

— אם כן — אמר פרנק — תהיו כולכם מוכרחים לצאת מן המושבה.

על כך ענהו הייפלר:

— שבע שנים עבדנו עבודת עבד, בשביעית נרצה לצאת לחפש!

— אם כן, תמה תעודתי בזכרון׳יעקב.

ליום השלישי חזרו באי׳כוח האכרים אל פרנק שנית.

— עוד תמול ידעתי כי לא תחתמו על הכתב הזה — נענה ואמר אליהם

הא׳ האדון

פרנק. — כי אין אדם משחיז סכינו כדי לטבוח בה את עצמו. ועוד זאת ידעתי: גם אם תחתמו על הכתב כולכם, אין להשיב את רוע הגזרה, ושש המשפחות מוכרחות