משפחות שלמות, אמנם יודעים הם כי הם ובני משפחותיהם ישנים שנת המות! אמנם שומעים הם את אשר ידובר אודותם, אבל אין כוחם להרים יד ורגל, ולהושיע לנפשם, כי מה יעשה אב למשפחה התלויה בצוארו? ולכן חיים יקברו קבורת חמור! אבל כי יאספו המון נערים ובתוכם בחורי חמד אשר כוחם אתם, ואונם במתניהם, צעירים לימים אשר טרם חובל שמנם מעול ריחים ורכב, ועבודתם אמנם תתן להם לחם לאכול בכל מקום, ולאחדים מהם בעלי כשרון ושאר רוח אולי גם תעודות גדולות וגבוהות בחיים, תעודות אשר תביאינה תועלת להם וגם לעמם אם עולי ימים כאלה יאספו לאספה כאסירים יורדי בור? אם יורם המשור של הפקידים להכרית את היונקים והענפים האלה אשר בכוחם להיות לאילנות עושים פרי נחמד למראה וטוב למאכל? אם רשע ורצח יעוזו לרמוס ולדרוך אבירים כאלה? אם אכזריות לב מענים במדבר או במושבות תתאכזר לגזול ״העולם עם כל תקוותיו״ מאת רכים בשנים אשר עוד יש להם תקוות גדולות? ובמה, בהבטחות שוא, בכחש ובמרמה, באמרם ובהבטיחם להבנים הישרים, כי באם יעבדו שלש שנים וירגילו את עצמם בעבודת האדמה, אז יעשו לאכרים בחסדי נדיב. ושדות ינתן להם, וכרמים ובתים, ואחרי אשר קבלו הישרים האלה עליהם לסבול כל עמל ותלאה ובלבד שיעלה אחרי כן בידם לאכול מיגיעם בשבתם על אדמת

ארה״ק ארץ הקודש

ובנטעם כרמיה! יעיזו הפקידים, הרועים את עניי הצאן אלה, לעבוד בהם בפרך, עד אשר יחלו ויפלו למשכב, ובחלותם ימנעו מהם רופא ורפואות, וגם לאלצם כי יצאו לעבודתם, באמרם תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר״! ואחרי אשר יתאוננו המוכים ומעונים האלה על הרופא אשר יניחם למות לשחת, יענשו קשה, כי יעשקו מהם כסף עבודתם פראנק ליום, — — והרופא יקשיח לבבו לבלי תת להם מעט צרי, עד אשר יכפר אדמתם עליהם. רשע, רצח, נבלה, תועבה, (ועוד המון שמות אשר רוצחי עולם ושודדי יום זכו להם מן העולם ועד העולם) כזה, וכזאת, לא נשמע למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים, ואף לא בגלות החל אשר נתונים הם בו לשבי ולבוז! והפעם אמנם אספה נדיבות הנדיב המון נערים כאלה, והפקידים מהרו ויגלגלו את מדת הרחמים למדת הדין, או יותר טוב לאמור ״למדה״ שאין לה כל שם, ואפילו רשע ורצח לא יהלמוה! ובכוח המדה הזאת אמנם הוציאו להורג את העלם

שמשון סגל

אשר מת בדמי ימיו על אשר חטא להתלונן על הרופא! — — כן הדבר, מתנו זה אשר נקונן עתה עליו, הנהו מת נפלא! אשר רוח נדיבה נשא אתו אל ירכתי בור, מת אשר לקח אתו אלי קבר תקות ואומץ לב ששים נערי ישראל; מת אשר בכל רגב ורגב הנתן על פניו ספון וטמון חלק גדול מתקות ישראל אשר קווּ כי עוד ירחם

ה׳ השם, או האדון

את יעקב וישלח להם מלאך מושיע! מת וחלל אשר ידעו אחיו שהובילו אותו לבית מועד לכל חי, כי עוד ישתו הפקידים דם חללים כאשר שתו דם האומלל הזה, שכפתו אותו ונתנוהו למות מבלי הגש לו מזור ותרופה ! — -״