וצעירי בית׳הספר החקלאי. את היום כולו עשו במקום החדש, נשאו נאומים ושרו שירים. ושמחת חג היתה שרויה על כל הנמצאים שם.

תחת השם אם׳אל׳ג׳מל קראו לישוב

״בת׳שלמה ״, על שם דודו של הברון.

ואולם עד מהרה באו ימי חולין. המקום מרוחק, יושב בדד. שמונה אכרים מה הם בלב מדבר שממה? מי יודע אם יעמדו בנסיון.

*

בשנה זו ערכו את סדר הפסח בכל בתי המושבה מתוך שמחה ושירים, כי על כן יצאו מעבדות לחרות, מאפלה לאור גדול.

והנה בא שייד לארץ, וזכרון׳יעקב ערכה לו קבלת׳פנים נאה ונלבבת. חשקה נפשם של האכרים להביע לו תודתם על הגאולה ועל התמורה, אחרי אשר לקח מעליהם את וורמסר.

בל״ג בעומר מלאו שתי שנים לבקורו של הברון, ולזכר המאורע החליטו האכרים לקרוא חג במושבה. בו ביום אחרי הצהרים התחילו מתאספים בבית־הכנסת. עשרה אכרים רוכבי סוסים הסתדרו זה בצד זה, כלם לבושים לבוש אחד. אף הסוסים היו מקושטים הדר. אחד הפרשים נשא ברמה דגל. אנשים, נשים וילדים מלאו את בית הכנסת עד אפס מקום. בצדי הספסלים עמדו הצעירים, משגיחים על הסדר. בשעה 4 אחה״צ התפלל החזן בלוית המקהלה תפלת מנחה. אחרי התפלה קרא החזן ״מי שברך״ לשולטאן ולברון. מבית הכנסת יצא הקהל בתהלוכה רבה אל המקום שבו חכו אנשי המושבה לבוא הברון, — בשפולי הדרך היורדת מזרחה בין ההרים. במקום זה עמד הקהל, והרב יעבץ עמד על סלע גבוה — ונשא נאום קצר, מתובל אמרי חן וחכמה. הוא קרא למקום –

מחניים , לאמר: פה חנו ראשונה האכרים המחכים לבוא הברון, מושיעם ומיטיבם.

*

במכתב ל״המליץ״ ( ה׳ השם, או האדון

אלול תרמ״ט) שהובא לדפוס על ידי מבש״ן מסופר על המתרחש במושבה באותם הימים ועל פרטי בקורו של שייד:

״— — ידעתי כי מאד דאגה נפשכם לדעת את שלום אחיכם אשר יצאו חלוצים לפני קהל עדת ישראל, לעבוד את עבודת אדמת הקודש, על כן אספרה לכם מעט מן החדשות אשר נעשו פה, בטרם אשמיעכם את דברי אני. הנני מחל מראשית בוא

הא׳ האדון

שייד הנה, אף כי ידעתי כי כבר קראתם על אודות בואו בכתבי העתים, כי אנכי אשמיעכם חדשות אשר לא נשמעו על פני חוץ עד כה. ביום

ה׳ השם, או האדון

כ״ב אייר הופיע הנה

הא׳ האדון

אליהו שייד ואתו ספר תורה, אשר שלח הנה הנדיב בידו לזכרון׳יעקב. ביום השני לבואו צוה הגנן ויפארו את המקום אשר לפני