ב״המליץ״ מיום י״ז טבת

תר״ן 1890 , אף זה הובא לדפוס ע״י מבש״ן, וזה לשונו:

״זכרון׳יעקב ט״ו כסלו

תר״ן 1890 . אחרי אשר הודעתיך בעתו את כל הדברים הטובים אשר דבר

הא׳ האדון

שייד לעשות למושבנו, הנני להודיע עתה את כל אשר נעשה מאז ועד הנה. אחרי צאת

הא׳ האדון

שייד מזכרון׳יעקב נבנו חמש רפתים חדשות לחמשת בתי האבות אשר נשארו אכרים כבתחילה, כי כל האחרים היו לנוטעים. הרפתים נבנו בטוב טעם ויופי, שלש מחלקות הרפת, האחת לתבואות, השניה לבהמה והשלישית לתבן ולמספוא. מבנה הרפתים איתן, לבל קרוב אליהן גנבים ושודדי לילה. — שלשים ושלשה נפוליון זהב עלתה הרפת האחת, גם כל הרפתים אשר לבני המושב חדשו ויחזקו את בדקן, כי לא למותר הרפתים להם, אף כי היו לנוטעים, ויהיו להם לממגורות לצבור שם מזון ובר וכל דבר חפץ, ומקום לסוסים, כי ינתן גם לאלה סוס אחד או שנים לראש בית אב. גם חזקו את בדק כל בתי המושב וירפאו את הריסותיהם מבית. סוף דבר, בשנה הזאת היתה עבודה רבה בזכרון׳יעקב ולכל בני המושב היה שכר טוב בעמלם, כי אף אם העוסקים במלאכה היו מבני הנכר השתכרו גם הקולוניסטים בהביאם אבנים וחול אל מקום המלאכה, ואיש איש מהם השתכר ארבעה וחמשה פראנק ליום, כי היתה המלאכה רבה והשכר טוב. ואחר חלקו את המלאכה לבני המושב וגם את ההרים אשר סביב זכרון׳יעקב הנחשבים על שדה שמרון, אשר לא עלה על אדמתם עד עתה מעדר ומחרשה, ויתנו ששה הקטאר לאיש, ואשר עלה בגורלו אדמה צחיחת סלעים גדולים (כי מאבנים קטנות יסקלו אותה העובדים) ויוסיפו על חלקתו למלאות אשר יחסירו הסלעים ממנה. לפני ימי חגינו בא הנה מפריז גנן חדש (אשר לא מקרב אחינו) ויבחן ויחקור על דבר מטעי הגפנים והנה הוא המנצח על כל הקולוניסטים הנוטעים ובעצתו ינחם. הקולוניסטים החלו לסקל את האדמה ואיש איש יעבד את העבודה הזאת על חלקתו, הוא ותשעה ערבים העוזרים על ידו ושכר העובדים ינתן באחרית כל חדש מבית הפקידות; ויש אשר טהרו מקומות רחבי ידים ויהפכו אדמת שממה לשדה חמד תאוה לעיניים. העצים ישרשו, כי מרבית ההרים מכוסים עצי יער אשר אין חפץ בם. — ואת האבנים אשר ביד תוקחנה ירימו אותן ועשו לגדר מסביב הגנות. והסלעים הגדולים אשר איתן מושבם במעבה האדמה נותרו בה והיו מסעד לדליות הגפנים ואשכולותיהן לבל יסרחו על הארץ ויגואלו או יבוא בם רקבון.

״עוד ברכה בסלעים האלה למטעי הגפנים; כי על אדמה חלקה ישגה צמח הנקרא ״אינזשיל״, והוא כסילון ממאיר לשתילי הגפנים, כי ימשך אליו את לחות האדמה ואת כל לשדה ולא ישאיר מחיה לצמחים האחרים, ואין עצה לנגדו, כי אם לפתח ולשדד את האדמה חצי מטר ויותר לעומק ולשנות את המעשה הזה בשנה האחרת, למען שרש אחריו עד תומו, כי אם יותר ממנו בארץ מעט מזער ושב וצמח מתחתיו ופרץ מהרה על כל סביבותיו, אך באדמת סלעים לא תהיה לו תקומה. על כן רב מותר הסלעים מן החסר אשר יבא לנחלת האכרים בגללם באכלם מאדמתם. —