*

על הלך־הרוח במושבה ועל מצבה בימים ההם אנו מוצאים עדות רבת־ענין במכתבה של אשת קלמן קנטור לגיסתה ביום 14.2.1890. המכתב ראה אור ב״המליץ״ מיום ט׳ תמוז

תר״ן 1890 :

״...את כל הצרות והתלאות אשר כתבתי לכן על אודותן במכתבי הקודמים כבר שכחנו; כי תהלה לאל חסדו, מצבנו הולך וטוב. כבר הורגלנו בעבודתנו ובכל תנאי חיינו, כאילו נולדנו פה וגדלנו פה מנעורינו; הננו רואים

ת״ל תהילה (תודה) לאל

חיים טובים ונעימים. ביתנו מלא ברכת

ה׳ השם, או האדון

ולא יחסרו לנו גם כן הדברים אשר יראו גבירי ווילנא עולים על שולחנם. בכל יום ויום הנני מביאה הביתה סל ביצים אשר הטילו תרנגולותי; בבוקר אנו שותים חלב טוב ושמן מפרותי; לארוחת הצהרים תעלה תרנגולת על שולחננו מדי יום ביום, בעוד אשר שם היינו רואים מאכל תאוה כזה רק בימי חג ומועד. בערב הננו שותים טה ואוכלים לחם עם חמאה טובה למאכל מאד. מעולם לא היינו שקטים ושאננים, חסרי כל דאגה כבימים האלה, ומעולם לא שיערתי לי חיים יותר טובים מן החיים האלה. בגן אשר לנו זרענו כל מיני ירקות; בצלים ירוקים הננו אוכלים פה מכבר, ירקות לצלי וצנון רך הננו אוכלים כל ימי החורף. עד חג הפסח כבר יהיו לנו

אי״ה אם ירצה השם

תפוחי אדמה חדשים; ומהרה יחלו הפירות להתבשל. חטים זרענו לאכלה לכל השנה, גם שעורים לסוסינו. לנו סוס ועגלה, אשר מחירם עולה למאתיים

רו״כ רובל כסף , לטייל ולנסוע בהם לכל צרכינו ולתענוגנו. גם כרם נטענו לנו, ונשמח לראות את יפי הגפן ואת חמדתה. וגדר אבנים עשויה סביב לכל כרם, עד כי היתה הארץ כגן עדן לפנינו, בעוד אשר לפנים היתה שוממה ושאיה. גם יער לנו לחטוב עצים בקרבו להסקה; גם מים וגם אבנים לבנין הננו מסיעים בעצמנו; את כל המלאכות האלה יעשה

קלמן

בעונג ובשמחה; ותהלה לאל ידיו רב לו. בגן אשר לנו יש כל עץ עושה פרי, גם תפוחים גם גודגדניות אך רוב הכרם נטוע ענבים.

״עתה אתאר לכם את מעוננו: ביתנו הוא השני בבתי הרחוב כבואך אל הקולוניא; גם יש לנו אורוה גדולה לסוסים, גם חצר גדולה ושני גנים גדולים; כל הככר מסביב מכוסה ירק; גם חטה ושעורה וכרמים. ממול ביתנו יתנוסס הים בהדר תפארתו. המחזה יפה ונעלה מאד. האויר צח ומבריא. כל המטיילים עוברים על פני ביתנו. כל הדברים המובאים למכירה עוברים גם כן על פנינו. על כן הנני קונה את הכל במקח השוה מבלי אשר אטריח את רגלי אל השוק לקנות את צרכי. לשוני כבר למדה דבר ערבית במהירות. — — גם כלי בית יפים יש לי וגם יריעות לחלונות, כי נוהגים אנו מנהג הערים: מעט לוקסוס יש בקרבנו, אבל לא יותר מדי. כולנו הנשים לובשות מטפחות לבנות על ראשינו, ביום השבת הנני עוטפת מטפחת טובה ויפה אשר שלמתי בעדה שלשה

רו״כ רובל כסף , וב״ה הנני הולכת לבית הכנסת; גם שמלותינו יפות ותפורות בטוב טעם. במרוצת הימים תהפך זכרון־יעקב