לעיר הומיה, אך גם עתה כבר היתה לעיר. עתה יעשו פה ביבין להביא מים לבתי הקולוניא, וצנור ומגופה תהיה בכל בית ובית. גם יקב יחלו לחצוב, ובקרב הימים יחלו לבנות מסלת ברזל מחיפה לירושלים וגם חצר מסלת ברזל יבנו פה. סוף דבר הננו מקוים כי יתחדשו פני אדמתנו; במקום אשר שועלים הלכו בו תעבורנה מרכבות הברזל מלאות נוסעים; במקום אשר היה סלע שומם יעמוד בית מועד לנוסעים, לעוברים ושבים; במקום אשר לא דרכה בו רגל אנוש יעבדו עבודה וכל מלאכה יומם ולילה. לבי ניתר בקרבי לכל התקוות הנעימות האלה. אם היה

ד׳ אלוהים

את ארץ חמדתנו ומדבר־שממה היה לערים נושבות, הנה נייחל לד׳ כי יהפוך את כל מקומות הציה והשממה למעונות בני אדם, לכרמים ולגפנים. — בכל לבי הייתי כותבת לכם עוד יותר, אך אין לי פנאי לכתוב, כי עוד רבה העבודה עלי היום. בבוקר בשעה החמישית עלי לקום לתת טרף לביתי.

קלמן

הולך לשדה לעבוד עבודתו, הוא ועשרה פועלים ערביאים עמו;

אליהו

הולך לעבוד בגנים כל היום;

דוד ובצלאל

הולכים לבית הספר, שם ילמדו עברית, צרפתית, ערבית, לכתוב ולדבר בכל השפות ההן, ורק אני אשאר בביתי. אז עלי לתת מזון לתרנגולות, לאוזות ובר־אוזות, להתורים, העזים והסוס. אחרי עשותי כזאת אוכל לנוח. ובערב הנני שבה להספיק להם מזון. גם חלקתי לי את עבודת הבית לכל ימי השבוע: ביום הראשון הנני אופה לחם. ביום השני הנני כובסת. ביום השלישי מכינה ומכשירה את הבגדים הכבוסים. היום הרביעי הוא לתקן הכל ולתפור הקרעים. ביום

ה׳ השם, או האדון

הנני אופה חלה ורקיקים, ליום השבת, הכל על שמן זית זך; מחיר ליטרא שמן זית היותר מובחר הוא 12 קאפ׳, עד כי כמעט נשתמש בו תחת מים, ביום ו׳ הנני מכינה את הכל וטומנת חמין לצרכי שבת. ביום השבת מנוחה שלמה הוא לנו. עבודה לא תחסר לי תמיד

ות״ל ותהילה לאל

התכונה הולכת ורבה. את רצפת הבית הנני רוחצת בעצמי, את כלי הנחושת ונחושת־הקלל הנני מנקה בכל יום ו׳ למען היות להם ברק; גם את כתלי ביתי הנני מושחת בסיד בעצמי. גם מכונת תפירה קניתי לי והנני תופרת בעצמי את כל הנחוץ לנו. חיים יותר טובים ומלאים שלות השקט מן החיים האלה לא ידעתי. הננו שוכנים פה בצל הברון אשר כאב כן ירחמנו, ולא נדע כל מחסור. — — אמנם

ע״ד על דבר

הטוב והחסד אשר יעשה הברון אתנו לא תספיק העת לי לכתוב.

ד׳ אלוהים

יגמול לו ולפקידיו כאשר יגמול עמנו״.

משנה לשנה הולכים החיים ונעשים נוחים ונוחים יותר. שוב אין המושבה תלויה בעיר לכל צרכיה. בסקירה קצרה על המושבה, שנדפסה ב״המליץ״ מיום י״ד אדר

א׳ אדון

תרנ״א 1891 , כבר מסופר, כי ״בעוד ימים אחדים יעברו פה אל המלאכה לחצוב יקב מרווח בהר אשר עליו נבנתה שמרון״, וכי ״ידי האכרים מלאות עבודה לנטוע גפנים למכביר, כי כבר ראו ונוכחו כי ברכה רבה בכרמים״.