לו, אם רק נזדמנו כאלה במושבה. וכך למד תלמוד מפיו של ר׳

ליב איזנשטין , פועל, שאחרי כן היה לאכר בבת־שלמה; דברי ימי ישראל — מפיו של ר׳

זאב יעבץ ; צרפתית, דקדוק ומתמתיקה — מפי מר

חיים ציפרין , אשר היה לו כמורה־דרך; תנ״ך ועברית — מפי

משה הורביץ , אשר שמר לו אהבה אמונים עד יום מותו.

״אבל המעולים שבמוריו היו הוריו. ביתו שימש לו אסכולה, אשר הטביעה את חותמה עליו לכל ימי חייו. אמו עבדה בפרך כיתר החלוצות במושבה. היתה האופה, הטבחת, התופרת, הכובסת, המגהצת והמחנכת. בימים ההם טרם היו במושבות מעונות, שלשם אתה שולח את הילדים ופורק מעליך את טרחם ומשאם, המונם ושאונם... אמו של אהרן לא גמרה חוק למודים בבית־ספר, אבל אשה משכילה היתה וחכמת לב. הרבה הרבה היתה הוגה בספרים, מטה אוזן לתבונה, אף ידוע ידעה לזרות ולהבר, להבחין בין עיקר לטפל, בין דברים שהם גופי־חיים, המחשלים את רוחו של אדם ומחסנים את כוח רצונו, לבין דברים שאינם אלא ״למודיות״ מתרברבת של מבלי עולם, שאין כוחם אלא בפיהם ורוח אין בהם. אהרן אהב את אמו אהבה עזה ודבריה היו נר לרגליו. רגיל היה בפיה; ״וואס טויג מיר בילדונג, כאראקטער גיט מיר״ (מה יתנו ומה יוסיפו כל שבע חכמות — הבו לי עוז־רוח), ״ילדי, אם יפול עליכם הגורל להיות משרתים, שרתו באמונה, ואל ישמע איש תלונה מפיכם״; ״אל תשפטו את מצחצח הנעלים לפי מלאכת־ידו היום. השתדלו להבין אם בוחר הוא להיות מצחצח נעלים לעולם!״; ״טוב ״כן״ אחד משלכם מ״לאו״ של מאה אחרים!״.

״מאמו ירש אהרן את רוחו האמיצה. ממנה למד לחקור לשורש כל דבר, ולא להסחף עם הזרם. ממנה ירש אצילות נפש ותפארת שבגאוה, זו היודעת לשאת יד כל עמל ולחבב יסורים בשתיקה.

״ר׳

אפרים פישל

אביו שימש בעיניו דוגמה חיה לדבקות באדמה. איש זה עמד כחידה עד יום מותו בגיל התשעים: מאין לו, ליהודי זה אשר נותק מאדמתו מאות דורות, מאין לו האהבה היוקדת לאדמה? אותו ראה

אהרן

משכים בשלש לפנות בוקר וממהר ל״מנין״ הראשון בבית התפלה, ומשם לשדהו, לכרמו. אליו היה מביא הילד

אהרן

את ארוחת הבוקר, אשר הרבה הרבה פעמים לא הספיק אביו לאכול מחוסר זמן... ממנו למד אהרן, כי האדמה מחייבת טיפול רב, לטוף, דבקות, התיחדות... מאביו ירש

אהרן

את ההבנה העמוקה בכל הנוגע לאדמה, כאילו הקשיב לקולה, אשר רק אזניו שמעו... כל רגב כאילו דבר אליו, אל תחת כל אבן חדרה עינו הבוחנת. ציץ, עשב, פרח, עץ, רמש, צפור, סלע, הכל הכל ילדי האדמה הם,

ואהרן

אהב אותם, הבין אותם, הבחין את ההשתלבות הנפלאה אשר בבריאה... ספק הוא, אם ברחבי כל העולם כולו נמצא בן אדם, ובפרט יהודי, אשר נפשו נצמדה כל כך, האזינה כל כך לסודה של האדמה״.