*

ובימים ההם רבה העבודה במושבה.

וכך יספר אביגדור אפלבום ביומנו:

״ טבת . לפי פקודת הברון (כשחזר הברון מבקורו בסוברין נתעכב ליד ההר של וואדי-איל־מינה וצוה לדיגור, כי על ההר הזה יטעו שקדים), התחילו להכשיר את ההר של וואדי־איל־מינה וביר־תתא. העלו שכרם של הפועלים העברים, כמאה ועשרים איש, ובזמן קצר הכשירו את כל ההרים.

״ שבט . התחילו לנטוע שקדים. נטעו שתילים מן המשתלה שהוכנה לכך בכרם עצי הפרי. לרגלי הר וואדי־איל־מינה חפרו באר וגם מצאו מים. ליד באר זו הקצו חלקה של 15 הקטאר לערך אדמת חריש ושם ערכו משתלה גדולה תחת יד יהודה ברונשטין. (הוא הוא יהודה ברונשטין, הכותב את מכתביו לאחיו ברומניה. וזה, מבש״ן בשמו הספרותי, מביאם לדפוס בעתונים, הוא אשר ספר לנו בספרנו על בקוריו של שייד, על החידושים המתחדשים במושבה ועל זאת, כי ״טוב מזה וגם מזה, גם מטע כרמים גם אדמות מזרע״. וכיון שהערבים אינם יודעים לבטא שמו כהלכה והם קוראים את אדמת המשתלה הגדולה על שמו, נוהגים הם לקרוא לאותו שטח גם כיום בשם: ״באיירת ברושט״... המעתיק). גם האכרים נטעו בשנה זו שתילי גפנים בחלקות שסוקלו מאבנים. מצרפת הובאו זמורות של זנים שונים. כמו מאלבעק, קאבירנע, סויניון, קאבירנע־פראנק, וגם מעט אליקנט. הבאת הזמורות ונטיעתם עלו בהרבה כסף ובהרבה עמל. הממשלה לא הרשתה את העברת הזמורות בבית המכס. הוכרחו לתת ״בקשיש״ גדול עד אשר הרשו את הוצאתם מבית המכס. הביאו גם הרכבות של מיני סמיון, בורדלו ומינים אחרים. התחילו להרכיב את כל המינים הללו. כל הגפנים שהצליחו היו גפנים ערביות. פוריי הראה והורה לכל אחד כיצד להרכיב. כיון שכבר הורגלנו לעבודת קומונה — היתה גם ההרכבה מין עבודת קומונה. ביחוד עבדו בזה בני אותם האכרים שהיו להם כרמים.

״ אדר . התחילו בחפירת היסודות לבניני היקבים, לפי תכניתו של המהנדס יוניס, זה אשר תיכן את תכנית יקבי ראשון־לציון. העבודה היתה כרוכה בסכנת־נפשות. היה צורך לחפור מנהרה בהר בגובה של 30-40 מטר.

״ ניסן . המכונות של הטחנה כבר הגיעו. הגרמנים מחיפה חפצו לקבל את העברת המכונות למקום. האכרים התנגדו לדבר ולא הרשו שהגרמנים יעבירו את המכונות. לשם העברת דוּד הקיטור היה צורך בעגלה גדולה. הגרמנים לא חפצו להחכיר את עגלתם בשביל העברת הדוד. האכרים הביאו עגלה כזו מיפו והעבירו את המכונות.

״ אייר , ד״ר זוסמן עזב את המושבה. במקומו בא ד״ר קליין. התחילו בבנין בית־החולים וכן גם בנין לבית־מרקחת.