״ סיון . לוסט גארטין עזב את המושבה. הוא לא חפץ להיות כפוף לדיגור. במקומו בא בוסקלא.

״ תמוז . את דיגור קראו לפריז. במושבה פשטה שמועה, כי הוא לא יחזור. את עבודתו מלא בהעדרו בוסקלא; משה אריזון ויחיאל בלומנפלד עזרו על ידו.

״ אב . העבודה אשר הופסקה זמן־מה מפני קציר החטים — נתחדשה. בוסקלא פקד להכשיר את הר אם־אל־תות. הבתים אשר נמצאו על ההר נבדקו ותוקנו, ושם התישבו כמה פועלים עברים עם משפחותיהם. כיון שהרכיבו חלק מן הכרמים לא היה יבול הענבים מרובה. בנין היקב טרם נשלם. האכרים, שהיו להם ענבים, דרכו בעצמם ועשו יין ביקביהם הפרטיים״.

״בזכרון יעקב לא היתה טחנה עד שנת 1891 —

תרנ״א 1891 . האכרים היו מובילים את החטה לטחון בחיפה. בשנת

תרנ״א 1891

הקים הנדיב בית־טחנה במושבה. גם מים לא היו אז במושבה, והאכרים היו מוכרחים להביא מים בחביות מביר־ג׳אדר או מביר־אל־חנזיר. בשנה ההיא נבנו שתי בריכות מים גדולות בגבהה של המושבה״.

על הבריכות קבעו לוח שיש ועליו חקוק לאמור:

״למזכרת הנדיב אשר קם על נדיבות

ויזל מבאר מים

ועל הברכה יזכרו לטוב צירו הנאמן

השר אליהו שייד ופקידו עושה דברו

הא׳ האדון

יעקב בן שמואל הי״ו״.

ועדיין לא היתה זו אלא תקנה למחצה. מים לשתיה היו נושאים ומביאים בחביות ובעגלות־השוורים מן הבארות המרוחקות מן המושבה. גם לאחר שנחפרה הבאר ליד הטחנה והעבירו את המים בצנורות אל הבריכות — טרם ספקו את המים אל הבתים.

עוד נבנו כמה בנינים צבוריים במושבה, ביניהם בית האדמיניסטרציה, אשר לפי גדלו וצורתו נחשב לאחד הבניינים היפים בארץ כולה. הולך ונשלם בנין בית־החולים. הטחנה נמצאת בערוץ לרגלי המושבה מזרחה. מכונת הקיטור בת 12 כוחות סוס תניע את הטחנה וגם תעביר את המים לבריכות המושבה בצנורות.

על דבר מצב הבריאות במושבה בשנת

תר״ן 1890 ־ תרנ״א 1891

ועל בנין בית החולים מספר לנו ד״ר שטרן, מי שהיה רוקח במושבה בימים ההם:

״מתחילה היו תושבי זכרון־יעקב קודחים רק מעט. רק לאחר שהתחילו להתאקלם הופיעה הקדחת לכל צורותיה. מקרים של מחלות קדחת שונות לא היו נדירים, ועמן נראו המקרים הראשונים של הקדחת השחורה. עם יסוד בית הספר החקלאי, שבו למדו כ־60 תלמידים, כולם אנשים צעירים, חזקים ונלהבים, שעבדו בחריצות רבה, סבלו הרבה מהם ממחלת ה-Paludismus וגם סימני הקדחת השחורה התחילו להראות ביניהם. ועל כן ראו הכרח לייסד בית־חולים במושבה.