הורונו לדעת, כי ארץ יהודה שממה היא, שועלים קוננו בה ופראי מדבר יושבים בה. אלה הטו אוזן קשבת לדבריו, ואלה חשבוהו למתעתע ולמשוגע, ובארץ רומעניא ישנם רבים מאחינו אשר ראו את הארץ בעיניהם וישבו שם ימים רבים, ויש אשר להם אח או מודע שמה. מעט מעט והדעה הכתה שורש בלבנו, וברוב ערי רומעניא נוסדו חברות ואספו אספות. וחוקי און אשר יחוקו בערכאות המחוקקים חדשים לבקרים נתנו אומץ בלבנו לבל נתרשל במעשנו. ויהי היום ויאספו בעיר יאסי אספה גדולה, ויעמיסו עלי הטורח לעסוק בדבר ולחקור ולדרוש בה בכל עניניה ופרטיה. מן היום ההוא עיני כל אוהבי ציון אלי היו נשואות. עד שנבחרו אנשים הגונים לועד הכללי ותהי ראשית דרכי להריץ מכתבים אל כל קצוי ארץ לדרוש את הארץ מה היא ואת טוב טעם יושביה, ועל כולם אודה בכל לבב את ה״ר חיים שערצער, יושב עיר יפו אשר הואיל להשיב על כל שאלותי, וכל תשובותיו היו מלאות דברי חן, ואהבה לעמו ולארצו היתה נכרת מכל מלה. ואפנה אל כל כתות ישראל, כל משכילים, כל יראים, כל סוחרים, כי אמרתי, אבותינו יושבי הארץ מלפנים, אבות כולנו יחד היו, לכן כולנו שוים בדבר, ולכולנו יש זכות לקחת חלק בדבר הלאומי הזה. המשכילים דחוני בשחוק באמרם מה לנו ולארץ אשר ישבו בה אבות אבותינו זה אלפים שנה? ומה לנו ולקורותם בימי קדם? אנחנו ואבותינו ילידי אירופא אנחנו ודרכיה דרכינו, לבנו לארץ מולדתנו ואליה תשוקתנו; לאום יושביה לאומנו ואחריהם נלך באשר ילכו, ונמצא אושר לנו ולבנינו אחרינו; וכנים דבריהם מפני זה, כי חוב הוא לכל בני ישראל ללכת בעניני הפוליטיקא אחרי העם אשר הוא יושב בקרבו לדבר בלשונו ולדרוש שלום ארץ מולדתו; אך לכל דבר יש גבול; עסקי המדינה לחוד, ועסקי היהדות לחוד. ויש גבול גם ביניהם, הקורא: עד פה תבא ולא תוסיף. המשכילים האלה נואלו, כי לא ראו ולא יבינו כי לשוא נהיה למשא על עמי הארץ לאמור אחיכם אנחנו, והמה ידחונו בשתי ידים לאמור אין חפצנו בכם! הבסנורים הוכו מבלי ראות כי בכל שעל ושעל ירדפונו וידחונו ממצבנו? ומי יגיד לנו אותות לאחור, מה יהיה גורלנו באחרית הימים. על מה תשען תקותנו לימים הבאים ומה ניחל בימינו? אז במשול הדת בארץ ממשל רב, ועמים ומלכי ארץ נכנעו תחת יד הכהנים המורים דת אהבת אדם, גם אז העמים רדפונו על צוארינו במצות כוהניהם. המלכים דכאו אותנו עד עפר מרוב אהבתם לבני אדם. בסור ממשלת הכהנים מעט מעט מעל פני האדמה, ובאה רעותה הטובה ממנה, התחיה, היא ההשכלה המתקנת מדות בני אדם, אז אמרנו האח ראתה עיננו כי נושענו תשועת עולמים ותמחה דמעה מעל פנינו. ולא ארכו הימים וגם היא בגדה בנו בגד בוגדים ותתנצר גם היא ותלך בדרכי אחותה הבכירה, ותציקנו גם היא ולא ידעה בושת, ותכזב באהבת בני אדם, אשר קראה על פני חוצות, ותכחש ביסודותיה הנשגבים והנעימים, כי גם בשמה ירדפונו עמים והמונים ידריכונו מנוחה, ודמנו יום יום נשפך כמים, וכל המרבה לחרף מערכות ישראל