הסולמות והחבלים. וכן קבעו, כי בכל לילה ולילה יהיה אחד מחברי האגודה, מלבד שומרי המושבה הקבועים, רוכב על סוסו ועובר במושבה ומשגיח על המעשים.

בן־שמואל קבל את באי־כוח האגודה בסבר־פנים יפות, דבר אתם טובות והבטיחם להשתדל לפני הנדיב שיאשר את התקציב הדרוש בשביל רכישת כל הכלים. ״למדו מלאכתכם, עשוה בחיבה ותוכל המושבה לסמוך עליכם, הצטיינו, ואני מצדי אהיה לכם לעזר״ -.

אליהו קנטור מוסיף בזכרונותיו טעמים אחרים ליסוד האגודה: ״שאלת ההגנה העצמית עלתה אז על הפרק, אבל קשה היה להוציא זאת אל הפועל מסבות ממשלתיות. לעזרת הרעיון הזה היה היקב, שלצרכי התעשיה היה מרבה להשתמש באש וסכנת שרפה היתה נשקפת שם תמיד. אמנם היתה אפשרות לארגן את מכבי האש מעובדי היקב גופו, אבל נצלו את ההזדמנות וארגנו מכבי־אש כלליים, עם כל מיני כלים, שהיו משמשים גם נשק לשם שמירה ובטחון המקום ותושביו. פעמיים בשבוע היו הצעירים נפגשים על גורן המושבה, בשביל התעמלות ותרגילים שונים. ובשובם היו עוברים את הרחובות בשירה ובתזמורת. הארגון הזה, שהיה צבאי למחצה, השפיע גם על הפועלים השכנים מן הכפרים וגם הם נכנעו לדרישות הארגון: לא להופיע ברחובות בערב אחרי זמן קבוע בלי פתקא מיוחדת... ״זמן רב היתה הממשלה, אשר ידעה מכל פעולות הארגון, מעלימה עין. אבל פעם אחת, השכם בבוקר, הגיע קולונל טורקי מעכו בלוית חיילים כדי לחקור את העניין. הוא דפק על דלת ביתי. הקולונל האשימני בארגון גדוד צבאי. הלכתי אתו אל המחסן, ומובן שלא מצא שם כל דבר שיכול לעורר חשד כל שהוא, זולת הכלים לכבוי שריפות. את כעסו של הקולונל השתיקו בספל קפה שחור, ובן־שמואל הזמינו למשרד הפקידות... ומשם יצא בשלום כש״מתת״ נכבדה בכיסו״.

אחרי המקרה הזה נמשכה עבודת המכבים גם ביום וגם בלילה, אף עמדו בנסיון וכבו שתי בערות ביקבים, ורדפו בעקבות גונבי בהמות והגנו על המושבה משכן רע ומפגע רע. בעיקר היו מצטיינים חברי הארגון בעבודת השמירה בלילות. דהרת סוסו של המבקר הראשי מחברי הארגון, גם בלילות הקיץ וגם בלילות החורף, ברוח, בסופה, בגשמי זעף, מגיעה לאזני תושבי המושבה — והם ישנים בשלוה אחרי יום של עבודה קשה ומייגעת.

רוח חברי הארגון היה טוב עליהם תמיד, והשמחה במחיצתם. יש שהיו מבדחים דעתם קצת, כטוב לבם עליהם. אליהו קנטור מספר: ״ביום שמחת תורה אחזה אש בסוכת האכר יוסף פויזנר, שנמצאת בחצרו. מקץ רבע שעה כבר נמצאו הכבאים בחצר, אך כאן היה נכון להם ״מפח־נפש״. פויזנר עצמו כבה את האש... המכבים הטילו על פויזנר קנס — תריסר בקבוקי יין, על חטא שחטא כי לא... חכה עד בואם״.

הפקידות קצבה לצרכי הארגון 80 פונט לשנה. כך נמשך הדבר עד שנת