שנה זו פי שלשה וארבעה מאשר עד כה. הבציר עורר במושבה רוח חג ושמחה. בן־שמואל ואחד מסגניו, כהן, שמים לילות כימים ולא יתנו תנומה לעיניהם, עומדים על משמרתם, משגיחים על הסדר והעבודה בעת קבלת הענבים אל היקב. שלשה חדשים לפני התחלת הבציר נשלח למקום

הא׳ האדון

פלפול, תלמידו המובהק של היינן בראשון-לציון בוריס אוסובצקי, והוא מנצח כהלכה על כל עבודות התעשיה, בהרבה חריצות וזריזות. ״הצבי״ מיום כ״ב אב

תרנ״ז 1897

אומר עליו, כי ״כל הפועלים מרוצים בו ובמנהגו החביב עמהם״.

בסיום הבציר נערכה חגיגה גדולה. ״הצבי״ מספר על כך בפרטי פרטים: ״באור ליום

ד׳ אלוהים

בשבעה ועשרים לחודש אב, בשעה הראשונה אחר חצות הלילה, נגמרה קבלת הענבים להיקב פה. הבציר נמשך מששה ועשרים בתמוז עד ששה ועשרים באב. כל האכרים בצרו פי ארבעה וחמשה מכרמיהם לפי השערתם, האברך שכטר (האכר

ישראל שכטר . המעתיק) התפאר כי מהגפנים אשר לו לקט שנים־עשר רוטל מכל גפן. ומאה ועשרים גפן הטעינו ענבים לעשרים גמלים. ולפי הנשמע מהאכרים המשבחים ומהללים את השנה הזאת, לפי ראות עיניהם לא יצטרכו עוד לקבל תמיכה ויוכלו להתקיים באופנים ובתנאים, — שהפקידות תשלם בעד הענבים (בניכוי 20% בעד חובותיהם לנדיב) וברב תודה יקבלו האכרים את התנאים הנזכרים. ותקותם חזקה כי לא יצטרכו עוד לתמיכה ומחיר ענביהם יספיק להם לכלכל את בני ביתם לכל השנה. — — לעשרות אנשים יהודים אשר נתקבלו לעבוד ביקב, קצבה הפקידות שכר עבודתם שני גרוש לכל שעה. יש אשר עבדו שמונה עשרה שעות במעת־לעת ויש אשר עבדו חצי מעת־לעת, היינו שתים־עשרה שעות. רק הפועלים התמידיים מהיקב עבדו כולם שמונה־עשרה, יען מורגלים הם בעבודתם ועליהם יוכלו הפקידים להשען יותר במעשה היין. לקבלת הענבים בפעם האחרונה נאספו תושבי המושבה אשר בראותם הפיכת העגלה עם הענבים האחרונים וטחינתם — השמיעו קול תרועת הידד. יחי הנדיב עם כל הנלוים אתו לעולם! יחיו כל אחינו

ב״י בני ישראל

בכל מקום שהם! תחיה ארצנו ועובדיה! ואחרי קריאת ההידד בקול אדיר וחזק נתמלאו הרבה כוסות ״ביג סמיון״ והושטו לכל עובד ופועל. וישתו לחיי הנדיב וכל משפחתו ולחיי האדון שייד ולחיי האדון בן־שמואל פקיד המושבה ולחיי הפקיד החדש המהנדס שטרקמט אשר הופקד על מקום האדון כהן למלאות משרת פקיד ומהנדס ביחד. אחרי כן שרו הספרדים שירים ויצאו במחולותיהם ויבלו במשוש ושיר וישובו שבעי־נחת ועונג לעבודתם״.

פועלים רבים עובדים במושבה ומשתכרים לחמם בכבוד. הם גרים בבנין אשר שימש לפנים בית־ספר. ביניהם גם

נח שפירא , שכפי הנראה היה מורה, כותב רשימות וחורז שירים, וחתימתו — בר־נש. ובשעות הפנאי הוא מביא לפועלים למקרא ספרות יפה, ספרות חדשה. אחד מאלה, שבא למושבה בכסלו

תרנ״ז 1897 , מספר, שבני האכרים הצעירים למדו אותו את עבודות המשק.

ישראל יהודה נידרמן