הרי זה משובח, וכל המוסיף להצר לנו נעשה ראש. ולא זו אף זו, כי גם העמוד השלישי אשר עליו נוסד שלום החברה, זה החוק והמשפט, גם הוא הלוך ילך בדרכי אחיותיו, וחורק עלינו שן ויאמר, לא ליהודים אנכי! מי לא יבין כי בקום עלינו שלשתם כאחד אז אבדנו ולא נוסיף לקום; לו חכמו ישכילו כי עת לעשות לישראל לימים הבאים, למען לא נהיה כאובדי עצות בנפול עלינו אויבינו עזי נפש, למען נדע אנה נלך מרוע העת, כי יפיח עלינו עוד הפעם בזעמו, כי אנה נברח מפני חרב המשפט הרשע! נקומה נא ונכונן מנוס למנוסי חרב לעתות בצרה ומפלט לפליטי ההרגה ביום זעם! — האנשים המשכילים האלה נסוגו אחור מן היהדות. אהבתם לעמם נתקררה או לא היתה תקועה בלבם מעולם, עד כי קמו משנאינו ויקיצום מחלומם הנעים ויגערו בם בצחוק מכאיב לב: יהודים אתם, יהודים כאחיכם וגדולות אל תבקשו מאתנו! אמרתי אלכה נא אל היראים אוהבי ציון וירושלים, ואשר כל מעינם ארץ הקדושה, הנשואה תמיד על שפתותיהם, אולי אבנה מהם; המתפללים בעד שלומה ערב ובוקר, ומעלים אותה על ראש שמחתם. אמרתי בלבי המה ימהרו לקראתי ויתמכוני בכל מאודם ונפשם; המה יקבצו על יד כסף ליסד קולוניות בארץ ישראל, אך מה מאד השתוממתי בהכירי כי מהם תקותי נשארה מעל. האנשים האלה לא למדו לחשוב מחשבות כבני אדם, כי אם את כל אשר יאמר הצדיק המה עושים, אותו ישמרו לעשות, כי בשמעם מפי הצדיק מבאהוש כי חלילה לו לעשות כמעשה דוקטור ליפא וללכת בדרכי האפיקורסים המתנגדים לו ולסיעתו – אלה החסידים הכעיסוני בהבליהם וכתבו לי כדרך הריקים ויהיו לשונאי בנפש, כמצות הצדיק. בכל זאת אהבתי לעמי ולארץ אבותי קלקלו את השורה, ומחלתי על כבודי, ובקשתי ממנו במכתב מיוחד לבל יעמוד מנגד לדרך עמו ישראל בקודש, והוא לא מחל על כבודו לענות לי דבר, רק בדרך (הצדיק עוזב את רבצו, כי רשו ורעבו אנשי בריתו והולך לשבת בגאליציע, אך גם שם לא יפיק חפצו, כי אצילי פולין גמרו לבער את החסידים וצדיקיהם מארצם, כי מרדו בהם בשעת הבחירות. הכותב) עקלקלות בא אלי קול דברו האומר, כי רק אז יעסוק בישוב ארץ־ישראל אם ישמע עצת שלשה אנשים בקיאים: חכם עבודת אדמה אחד, חכם פוליטיקאי אחד, ורב אחד מארץ ישראל. ואז דבר קל הוא בידו לקבץ עשרת אלפים דוקאטים בבת אחת. מן היום הזה קולו לא נשמע בין החיים. נראה לי, כי שאל מקודם את הרב מארץ־ישראל ואולי את הדיין ר' רפאל מצפת. ויעץ לו עצה להפר עצת האפיקורסים — בשמעי כי השר אליפאנט נוסע לארץ רומעניא, ורצונו לשים פעמיו גם לראדאגורע, מושב צדיק אחד ממשפחת הישראלי מרוזשין, מהרתי להזהיר את הצדיק לבל ידבר דברים מתנגדים לישוב א״י, כי זה יהיה לנו למוקש, לכן שמתי דברי בפיו, אשר אותם ישמור לדבר לפני השר... שלוחי א״י דברו גם המה על לבות הצדיקים לבל יקחו חלק בדבר הישוב, כי לאסון יהיה להם. — — מה מנהם יהלוך אם חלק מאדמת קודש תהיה גם בידי היהודים — — ?״