שעות אחדות שהו האורחים במושבה ויצאו לדרכם לשלום. גשם עז ירד אותו יום ואת האורחים לוו לטנטורה רק הצעירים.

ה״חבצלת״ מיום ב׳ אדר

תרנ״ט 1899

מוסר את פרטי הבקור:

״— — ולכן עוד בו ביום עשתה הפקידות, שמה בטנטורה, גשר של עץ ארכו כ-15 אמה לתוך הים, למען תוכל האניה הקטנה לקרב עד הגשר הזה, וגם האכרים ותושבי המושבה הכינו עצמם לקבל את פני נדיבם ומגנם, בתודה וברכה, וברגש של הכרת טובה. וגם אחדים מאחינו העניים מצפת וטבריה וכו׳, וגם איזה גבאי בתי חסד משם, אשר היו אז בזכרון־יעקב, הכינו גם הם כתבי בקשותיהם להברון

שליט״א שיחיה לאורך ימים טובים אמן , והגבאים הביאו אתם גם את הפנקסאות והתעודות אשר לבתי החסד, למען יגישום להברון. למחר ביום ב׳ י״ט שבט עוד טרם האיר היום נסעו לטנטורה לקדם את פניהם,

הא׳ האדון

בן־שמואל פקיד המושבה, ומשנהו

הא׳ האדון

שטרקמט והגנן

הא׳ האדון

רוזנהק ועוד כעשרה רוכבים לפניהם מבני האכרים. בבוקר השכם כבר ראו בזכרון־יעקב את האניה הלבנה של הברון עומדת עוגנת אל חוף קיסריה, ועמדה שם יותר משלש שעות. אז התחילו האכרים והפועלים ושאר תושבי המושבה להתאסף חבורות חבורות, לקבל את פני הברון והברונית: לפני בית הפקידות עמדו בעלי התזמורת ומנהלם, כולם מלובשים מלבושים שוים, בפתח בית־הכנסת עמד החזן ולהקת משורריו, לפני פתח בית־הכנסת עמדו בחצי גורן עגולה כעשרה אכרים זקנים והזקן שבהם אחז ספר תורה בידו, עוד מעט הלאה עמדו שתי שורות אנשים ונשים משני צדי הרחוב — אשר דרך שם יעברו הברון והברונית — וחבורה אחת עמדה אצל היקב, ועוד חבורה אחת הרחיקה ללכת לקראתם עוד הלאה על דרך טנטורה למען יפגשו הם ראשונה את הברון. על כל הנאספים האלה נראה אות שמחה וקורת רוח, כי עוד מעט ועינם תחזינה את הברון רוטשילד ורעיתו הברונית, אשר הוא הוא הנדיב הידוע, הנדיב הגדול הסוכך בכנפי חסדו על הישוב בארה״ק, עוד מעט ואזנם תשמענה אמרי פיו היוצאים מלב חם ומלא אהבה ורחמים, לעמנו הדל והנדכא, בשיחות והרגשות כמו אלה עברו עליהם כל אותן השעות עד בוא הנדיב למושבה. כשתי שעות וחצי לפני הצהרים באה אנית הנדיב לחוף טנטורה, ויעל הברון ורעיתו על החוף ויקבלו את פני הפקידים הנאספים, והברון והברונית עלו על המרכבה, והאדון בן־שמואל ומשנהו במרכבה אחרת ויתר הנאספים רכבו על סוסיהם לפני המרכבות. בעוד כמו שעה באה כל הכבודה עד לפני המושבה, שמה על הדרך יש ״באיירה״ אחת לאחד האכרים מזכרון־יעקב, (הכונה לפרדס האכר

משה רבניקר . המעתיק.) ובעת עבר הברון עליה, כבד אותו האכר בתפוחי זהב אחדים, ובתאני־חוה, פירות ארצו, והברון שמח על זה, ואכל מהם על העגלה לעיני הרואים. אחר זה באה הכבודה עד לפני היקב אשר גם שם עמדה חבורת אכרים, פועלים ונושאי משרה, ואחדים מהנאספים כשראו את הברון ברכו ברכת שהחיינו בקול רם, והברון והברונית ירדו מהמרכבה ויושט הברון ידו לכל הנותן לו שלום.