כד.

ערב מפנה

האמנם היה הישוב למעמסה על שכם הנדיב הדגול והאיש נלאה לשאת בנטל כבד זה לבדו?

ומי ומה היא חברה זו העתידה לבוא תחת הנדיב, ופקידיה מה טיבם? היבואו אלה לשכלל את המפעל, לבססו ביסוס גמור, או שיחזרו לתחילתו, ו״מלך חדש — גזרות חדשות״?

קודרים שמי חייהם של האכרים. מצבם הכלכלי קשה מנשוא. הכנסותיהם, מחיר הענבים, שמשלם להם הנדיב, גם בהן אין כדי קיום וכלכלת המשק. ואדמת מזרע — מצער, כמוה כאין.

הברון בבקורו האחרון אמר לאכרים, כי מכאן ואילך ישלם להם את מחיר הענבים כפי הכנסתם למעשה... ומה היתה הכנסתם למעשה לא ידעו האכרים עצמם מעולם.

ומעתה — חברה חדשה, פקידים חדשים. מי יודע מה ילד יום.

*

הרעיון למסור את הנהלת הענינים ליק״א לא בן־לילה צמח. אין ספק, כי הרבה נשאו ונתנו בדבר לפני כן. ב״הצבי״ מיום ג׳ אדר

א׳ אדון

תרנ״ז 1897

אנו מוצאים פרטים בדבר אספה של חברת ישוב א״י, שנתקיימה בפריז ובראשה ישבו הרב ויסקוף, הרב צדוק כהן וחברי הועד נפתלי לוי שולמן, פרג עורך ה״ארכיב איזראליט״. אחרי שיו״ר האספה דבר דברים יוצאים מן הלב על הישוב המחדש עלומיו בא״י, נשא דבריו אליהו שייד על האכרים והפועלים עובדי אדמת הקודש — והקהל שהקשיב לדבריו בשים לב ענה לעומתם במחיאות כפים. אחרי שייד דיבר