התנועה הכתה גלים. בראשית חודש אייר נקראה אספה כללית של חברי העיר יאסי ובה השתתף גם אוליפנט, והבטיח להשתדל בפני השולטן בקושטה. בטלגרמה שנתקבלה אחר כך מאת אוליפנט מקושטא נדרשו שנים מחברי הועד בבוקרשט לבוא שמה גם הם. אולם בשובם, נודע דבר משאם ומתנם רק לחמשת חברי הועד והדברים היו שמורים בסוד.

וזה הדבר: אוליפנט הסביר לשני הצירים, כי הוא מוכרח למנוע עצמו, לפי שעה, מכל השתדלות לטובת ישוב א״י, וטעמו של דבר: הסכסוכים שנפלו בין אנגליה וטורקיה בשאלת מצרים, ובחצר השולטן עורר חשד כל אנגלי שהשתדל בענין א״י.

נבוכו הצירים מבוקרשט מ.

וינברג

ומ.

אשר

, אף־על־פי־כן החליטו שלא לצאת מקושטא בידיים ריקות. אחרי שהתגברו על כמה מכשולים, הצליח חפצם בידם להתיצב לפני השולטן ולמסור לו כתב־בקשה בענין ישוב א״י על ידי יהודי רומניה. השולטן האיר להם פנים, קבל מידם את כתב הבקשה ואמר להם: ״הפעם החילותם ללכת בדרך הטובה והרצויה; בדבר גדול כזה אין להשתדל על ידי זרים, העושים אולי את הדבר מתוך כוונה אחרת ולא מחפצם בטובתכם״.

הרמז היה גלוי.

וגם המיניסטר לעניני פנים קבלם ואמר להם כדברי השולטן: ״עתה התיצבתם על הדרך הישרה!״

ובטרם עזבו את הבירה נודע להם, כי השולטן רשם בעצם ידו דברים טובים על כתב־הבקשה שלהם וצוה למסרו למועצת המיניסטרים, שתעיין בדבר ותחליט מה שתחליט.

בינתיים התחילו רבים, על דעת עצמם ועל אחריותם, לעזוב את הארץ ולעלות לארץ־הקודש. אנשי העיר מויינשט היו מן הראשונים אשר לא השלימו עם דרכיו ומעשיו של הועד המרכזי הגלאצי, וכאשר קצרה־רוחם מחכות — קמו יום אחד ועשו מעשה ועלו לארץ הבחירה. הועד המרכזי בא במיצר: הן אם יוסיפו להתנהל בעצלתים יתערער אמון העם בועד ובחבריו. כיון שכך, התחיל גם הועד המרכזי להחיש את מעשיו ולקרב את מועד צאתה של הקבוצה הראשונה.

ובכל הערים ברומניה התחילה תנועה גדולה. נוסדו אגודות חדשות. ורצים יצאו דחופים לתור נחלות בארץ. יצאו שליחים גם לקושטא לבוא עד השולטן ולקבל רשיון מפורש להתישב בארץ הקודש.

והגדיל לעשות ״המגיד״. עורכו הוסיף מפעם לפעם לעורר ולהלהיב את העם ולנהלו בעצה טובה בכל הנוגע לישוב ארץ הקודש. בגליונו (מיום ה' שבט

תרמ״ב 1882 ) הוא מודיע על שמועה מרה שפשטה בכל הערים ברומניה לאמור, כי אסר השולטן על היהודים להתיישב בארץ. פינלס שאל את פי הציר התוגרמי בבוקרשט אם