אצלנו. האדון דניאל בריל, גנן ראשי בראשון־לציון, בן אכר ולמד בורשליה ואח״כ במונפוליה. אחיו אברהם בריל השתלם בבית הספר לעבודת הגנים בורשליה והוא מנהל העבודה במזכרת־בתיה. הרי אתם רואים, אדוני, יש לנו עובדים אשר נוכל להראות. הם צעירים לימים, אוהבי פעולה ועבודה וממלאים חובתם באמונה ובלב תמים״.

אהרן אהרנסון, פרץ פסקל, מאיר אפלבוים, האחים דן ואברהם בריל, אלה כולם בני אכרים מזכרון־יעקב.

שייד בודאי נתכון לטובה, בקש להוכיח, כי לא זו בלבד שהישוב כבר מבוסס ויכול להתקיים בכוח עצמו, אלא גם גננים העמיד משלו, מורי הלכה בכל ענפי המשק החקלאי.

על כל פנים, דבר המפנה כבר ברור כל צרכו. ״הצבי״ מיום כ״ג שבט

תר״ס 1900

מספר:

״באספת החודש של ועד חברת ״אגודת אחים״ בלונדון היה משא ומתן חשוב בדבר המושבות שעמדו קודם תחת חסותו של הנדיב. ראש האגודה, האדון קלוד מונטיפיורי, פתח את הישיבה באמרו, כי עליו להציע ענין נכבד מאד לפני הועד, ועפ״י הסכמת חבריו שבפריז הזמין את עורכי העתונים לישיבה זו, למען יפרסמו את הדבר בקהל. הוא חפץ פרסום לדבריו, מפני שהם נסבים על אדות צעד חדש וגדול בפעולת חברת ועד ״יסוד מושבות ליהודים״. הברון אדמונד די־רוטשילד הציע להפקיד בידי החברה את המושבות שעמדו עד כה תחת חסותו. השאלה נשאלה בראשונה בחודש אוקטובר, ואחרי עיון ועד מיוחד בדבר, החליטו מנהיגי החברה בישיבתם בחודש דצמבר, לקבל את ההצעה. יש שבע מושבות ביהודה, שומרון והגליל, ובהן ארבע מאות ושבעים בתי אבות תושבים, מלבד פועלים עובדים, השוכנים בקרבת המושבות. הסבה אשר הניעה את הברון רוטשילד לזה הוא חפצו בקיום מפעלו. חברת ״יסוד מושבות ליהודים״ קנתה כבר הרבה נסיון בעניני הישוב, ובהיות שנראה כי נצטרך להתחיל פרק חדש בהנהגת המושבות, חשב הנדיב כי החברה הזאת היא היותר עלולה להפקיד עתידותיהן בידה. המושבות בכלל עדיין לא הגיעו לתכליתן. ונצרכים סכומים מסוימים בכל שנה להחזקתן. כל זמן שהמושבות היו בידי איש יחיד עשיר היה אולי אי־אפשר להמלט מהנהגה מעוותה; לא כן כאשר תהיינה בידי חברה מסודרת. מטרת הברון בהצעתו היא להיטיב את מעמד המושבות, לא חלילה להשתמט מההתחייבויות החמריות אשר קבל עליו. וגם עתה כשהוא מוסר אותן, לא ריקם הוא מוציא אותן מידיו. — — אחרי הדברים האלה, הודיע קלוד מונטיפיורי את פרטי התנאים שבהם קבלה החברה את המושבות מברון רוטשילד ויאמר, כי הוא מקוה שהפסד כסף לא יהיה גדול, בפרט שלפי דברי האדון מאירסון, אשר חקר ודרש במעמד המושבות, אפשר להגיע בהנהגה יותר טובה, סוף סוף, כי תוכלנה המושבות להתקיים בלי תמיכה. ועתה, המפעל