— יפה — משיב להם מאירסון — ובמה תחיו את נפשכם עד אשר תזכו לתוספת אדמה?

— לא אנחנו יעצנו מטעי כרמים. כל חפצנו עבודת אדמה כפשוטה, זרע וקציר. על כל פנים, עדיין לא אבדה תקוה: הואיל, והברון קנה כבר את הענבים והכניסם ליקביו, ישלם נא לנו מחירם ככל שימצא לטוב, ואנו נתפרנס בלי תמיכה.

אך לא כך דעתו של מאירסון, הוא סבור כי הצעתו טובה יותר: יעבדו האכרים תחת השגחת הגננים של הפקידות, יקבלו שכר יומם, ומצאו פרנסתם. יבול הענבים שייך, כמובן, לפקידות, כמו שגם עסק היין של הפקידות הוא.

לכך בודאי ובודאי שאין איש מן האכרים מסכים. ״טאג־ליינער״ — לא! היה לא תהיה כזאת אחרי שמונה־עשרה שנות סבל וקרבנות.

— אין חפצנו לעבוד תחת יד הגננים כפועלים שכירי־יום. כל איש מאתנו נאמן לקבל על עצמו את האחריות למשקו.

בין שיחה לשיחה עם מאירסון מתכנסים האכרים לאספה. רבות היו האספות ובכולן נשמעת מפי האכרים זעקת חרדה לגורלם ולגורל מושבתם.

״הזה שכרנו חלף

ח״י חתימת יד

שנות סבלותינו וקרבנותינו״? — קורא

מתתיהו תמשיס

במר נפשו. ״הלעבדים נמכרנו״. והוא דורש מאחיו לתת יד איש לרעהו ולנטות שכם אחד, כדי לכונן את האחדות, ולהבטיח, כי במערכה זו ינחלו הם את הנצחון.

מתתיהו תמשיס

היה אדם של צורה, בעל הגיון בריא, נואם רב־כשרון, ודברי פיו צרופים ומזוקקים, יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. על הפקידות היה מותח דין קשה, ובמחלוקת עמה עמד כסלע איתן ולא ידע פשרה.

״נפלאו ממנו דרכי הפקידות ונפלאים מעשיה ומזמותיה״ — היה מתתיהו תמשיס טוען וחוזר וטוען בכל אספה ואספה — ״עכשיו — טוענת הפקידות — הזקין אכר פלוני ואכר אלמוני ואין להם עוד מקום במושבה. עוד שנים מספר תעבורנה וגם השאר יזקינו, וגם להם לא יהיה מקום פה, ומה יהיה בסופנו. עלינו איפוא לחפש דרכינו ולחשב מעשינו. אין לפנינו כי אם מוצא אחד: כל ישראל ערבים זה בזה! כולנו כאחד חברים ואח לצרה יולד. יש בינינו מספר אכרים, שהכנסתם מכרמי הענבים יש בה כדי להבטיח להם את קיומם. אך יש בינינו גם אכרים שאך ענבים מעט להם, והכנסתם דלה ועלובה, ופעמים כמוה כאין. אם לא נקום לעזרתם, אם לא נחזק ידיהם, נחרץ משפטם: לעזוב את מושבתם ואת אדמתם, אשר בזעת אפיהם השקוה ואת מיטב כוחם ואונם נתנו לה. לכן זאת נעשה וישועתנו קרובה לבוא. קומו וניסד קומונה. כל יבול הכרמים נחלת הכלל יהיה, ואת הכנסתנו, אחד המרבה ואחד הממעיט, נחלק בינינו חלק כחלק. קומונה זו תכונן את אחדותנו, והיא תתן לנו כוח לעמוד על נפשנו עד בוא תקותנו״.

אכן זכות גדולה נתגלגלה על ידי מתתיהו תמשיס. רעיון הקומונה, פרי רוחו,