ובסמכותו. והרי כאן רמז, כי האכרים אחת החליטו — להשיב מלחמה שערה.

אברהם שמואל הרשברג בספר ״משפט הישוב החדש בא״י״ (וילנא

תרס״א 1901 ) כותב על הקומונה, לאמור: ״אפס בני המושבה זכרון־יעקב הראו בימים האחרונים, מיום שנשמע מפי הפקידות כי צר המקום בזכרון לכל בני המושבה, אות אחדות אמתית, אשר ראויה היא

למופת

בישראל: בשתי השנים האחרונות חלקו ביניהם את הכנסת מושבתם לפי מכסת נפשותיהם, חלק כחלק, לא העדיפו לעשיר, שהכנסתו מרובה, ולא החסירו לעני שהכנסתו מועטת. ותרנות לפי חוקי

קומונה

מופתית כזו צריכה להחקק לזכרון בדברי ימי הישוב!״

האכרים הבינו כי דבר־מה מתרחש מאחרי הקלעים שבבית הפקידות, אבל מה הוא אותו דבר — לא ידעו. יום אחד נקרא הועד לבית הפקידות ושטרקמט מסר לידם שלושה מכתבים ובקש לקרוא את כל האכרים לאספה בבנין גן־הילדים, כדי לקרוא לפניהם את המכתבים הללו. בערב יום

א׳ אדון

לחודש כסלו

תר״ס 1900

נתכנסו כל אכרי המושבה לאולם גן־הילדים, ואחד מחברי הועד קרא לפניהם את שלושת המכתבים: אחד מברביה, גנן צרפתי, הממונה מטעם הברון על הכרמים במושבותיו; השני מאת

הא׳ האדון

וורמסר הצעיר, ממלא מקומו של שייד; והמכתב השלישי מאת הברון וכתוב בעצם ידו. חשכו עיני האכרים בשמעם את תוכן המכתבים, שהכילו גזירות רעות לימים יבואו. מתוך הדברים נודע כי שייד פוטר לגמרי ממשרתו. ואלה הן הגזירות החדשות:

1. להפסיק את מתן התמיכה לבעל המשפחה ולאשתו, וכן גם לילדים שלמטה מגיל 5 שנים.

2. האכר יעבוד כשכיר־יום תחת פקודת רוזנהק. ומי שלא ימלא את הפקודה יענש קשה.

שני ימים תמימים התהלכו האכרים כנדהמים, ואיש אל רעהו יתמהו: ״מי פלל, כי אחרי 18 שנה של עבודה קשה וסבל רב, מתוך תקוה לבוא אל המנוחה ואל הנחלה, תקום עלינו הפקידות בגזירות קשות כאלה?״

עברו ימים מספר ושטרקמט בשר לועד, כי האכרים לא יקבלו תמיכה גם בשביל בניהם המבוגרים. כל אחד מהם חייב לעבוד כשכיר־יום כדי להשתכר את לחמו. כל השתדלותו של הועד לפני שטרקמט ורוזנהק לבטל את רוע הגזירה לא הועילה, כאשר לא הועילו הסברותיו, שלא כדי להיות שכירי־יום עמלו וסבלו עד כה.

ועד המושבה במכתבו לפקידות, מיום 7.12.99, הדוחה עלילה שפלה שהעלילו על האכרים כאילו הם מתרשלים בעבודתם וכו׳, כותב: ״העבודה הנדרשת ע״י הברון היא גם לטובתנו ועל־ידה נוכל להמציא את הענבים שלנו ליקב. ובנוגע להודעה בדבר הפסקת התמיכה לילדים והעזרה התכופה שדרשנו, כל זמן שלא נכנע לפקודותיו של

הא׳ האדון

רוזנהק, הרינו עונים בזה, שמסרנו כמה פעמים לפקידות,