אמת בשמועה. הציר השיב כי לא שמע דבר על־כך, אך ישאל את ממשלתו, וכן עשה. התשובה היתה, כי אין יסוד לשמועה זו. יתר על כן: מעולם לא עלה בדעת ממשלת תורכיה לנעול את שערי ארץ־ישראל בפני היהודים, אשר יחפצו לעלות ולבנות חרבותיה... ויודע ״המגיד״ לגלות, כי יד מתנגדי ישוב הארץ בדבר, והם אשר העבירו שמועה זו, כדי לרפות ידי העסקנים והמשתדלים. בגליון מיום כ״ד ניסן

תרמ״ב 1882

מעתיק ״המגיד״ מתוך עתונו של הועד המרכזי, ״יזרעאל״, ידיעה נכונה מקושטא, כי אחינו העברי השר

גראף קאמונדו

התיצב לפני הוד השולטן ודבר עמו על דבר התישבות היהודים בארץ ישראל. השולטן אמר לו כדברים האלה: ״כבר נודע לי דבר התנועה ההיא, ומאד אשמח על אשר היהודים הנרדפים ברוסיה ורומניה ישימו בי מבטחם. שערי ארצי פתוחים לפני היהודים. וכבר צויתי אל הפחות בסוריה, כי יקבלו באהבה את היהודים וימכרו להם לא רק מן האחוזות שהן קנין הממשלה, כי אם גם אחוזות של ההקדש״. ואגב, מוסיף ״המגיד״ לאמור, כי דברים אלה באו גם בעתון ״וואקיט״, היוצא לאור בקושטא ודבריו נאמרים מטעם הממשלה.

פרטים מרובי־ענין מוסר ״המגיד״ בגליונו מיום כ״ח אייר

תרמ״ב 1882

בדבר האספה הגדולה ביאסי, שבה השתתף גם השר אוליפנט, אשר נשא דברים נלהבים על רעיון ישוב הארץ. הוא הבטיח ואמר, בין שאר דבריו, שאם נוצרים אנגלים תמכו את המהגרים לאמריקה בששים אלף לירה שטרלינג, הרי לישוב א״י יתנדבו מאה אלפים ולמעלה מזה. העשירים שהיו באותו מעמד נדבו סכומים גדולים. אחד מהם, הא' ניישאטץ, נדב עשרים אלף פראנק. ובאספה זו כבר נבחרו אנשים, אשר יעלו לארץ ישראל לקנות אחוזת־נחלה לבנין הקולוניא הראשונה. ולאוליפנט, שיצא לקושטא, נתן הועד כוח והרשאה כחוק וכמשפט, ״לעשות חוזה״ עם השולטן ולקנות קרקעות על שם הועד בא״י ובסוריה... וחדשות רודפות חדשות, ובשורות טובות מגיעות לאמור, כי נוסדה אגודה של עשירים ובעלי־הון, הנכונים לתת מיליון פראנק, כדי לקנות קרקעות בארץ ישראל לשם יסוד מושבות, וגם בתי מלאכה וחרושת המעשה, לטובת גולי ישראל.

״במעמד־הרוחות הזה השתמש הועד הגלאצי — כותב ש. ציטרון ב״תולדות חבת ציון״ — כדי להשפיע על הקהלות שתפרשנה תרומות שנתיות מקופותיהן לטובת העולים

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל

לעבוד אדמתה, ופה ושם הצליחה תעמולה זו. ואולם שיטת־העבודה של הועד הגלאצי לא הניחה דעתם של חוגים ידועים בקרב חובבי־ציון, וביותר התנגדו לה רבים מתוך הצעירים. הצעירים הללו קטרגו על הועד הראשי, אשר במשך ימי קיומו לא הספיק להביא לידי כך, שתהא בידו לשלוח

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל

לא רק משפחות שיש אתן רוב הכסף הדרוש לצרכי התנחלות, אלא גם עניים גמורים שאין להם כל בלתי אם כח גופני והכשרה מוקדמת לעבודת־אדמה. גם קובלים היו על הועד שהוא עושה את מעשיו במתינות מרובה יותר מדי. מתנגדי הועד יסדו בגלאץ