נוח, אשר אין מתחשבים בו הרבה כיום, מזיק פחות מאשר כתב קצר ומתנגד לנו אשר זה לא ישאר בבחינת מלה מתה ונשכחת. אך למרות כל התנאים הטובים ביותר עוד לא קבעו את צורת הדו״ח, משום, ועל זה צריך להודות, שמר שטרקמט נראה פחות מבינוני במו״מ, משום שהיק״א מונעת ממנו כל יזמה, מפני שאת פרטי המו״מ צריך להעביר קודם לכן לפריס ושם לעמוד במבחן ואח״כ לקבלם או לבטלם. לעולם לא תוכל לבאר תכסיסים אלה לפקיד. לפני נסעם, בראותם כי לא נעשה דבר, וכדי לקבל לפחות את הוצאות הנסיעה הסכימו לקבל את התערבותו של

הא׳ האדון

פרננדז בקושטא, אך בכל הזמן הביעו לי כי מעט מאד נחת יגרם להם מהתערבות זו, משום שהאישיות אינה מוצאת חן בעיניהם ומפני שאין להם בה אמון רב. איני מכיר את

הא׳ האדון

פ. אך השנאה של המשלחת וכמה מהידיעות שיש בידי מביאים אותי לחשוש מאד להצלחת אישיות זו; כך שבתוצאת אי הכושר של הבא־כוח מכאן, ובהמשך לבירוקרטיה של היק״א וכו׳ יפסידו הזדמנות מצוינת כדי להיות לתועלת להתישבות, הזדמנות שלא תופיע שוב כה מהר. אני צריך גם לגלות לך כי בזמן ידוע שאלתי את עצמי אם לא צריך הייתי להודיע להרצליים על אפשרויות המשלחת. הם רוצים לפעול ע״י דיפלומטיה, ובכן הנה להם הזדמנות לפעול, ביחוד שבמקרה זה היק״א נראית בשפל. - -״

ויצוין כאן: מכתב זה כתב

אהרן אהרנסון

והוא בגיל 24 שנים.

*

בעצם הימים ההם הגיע למושבה אורח חשוב, מר אשר

גינצברג

(אחד־העם). ביום 12 לחודש פברואר הזמין אליו אחד־העם את חברי הועד והציע לפניהם כמה שאלות. בקורו זה של אחד־העם חל בימים החמורים והסוערים ביותר של שלטון הפקידות, בזמן שהאכרים נלאו מתעתועיה של הפקידות ובקשו להשתחרר מן העול הכבד לבלתי נשוא ונפשם כלתה לבסוס ולמעט עצמאות. חברי הועד הסבירו לאורח את מצב האכרים והרצו לפניו את כל פרטי המשא־ומתן המיגע שביניהם לבין הפקיד שטרקמט. אחד־העם שוחח באריכות עם חברי הועד, חקר ודרש יפה כל דבור ודבור שהעלו על שפתיהם, ואחר הזמין אליו את שטרקמט ושאלו על כל תלונות האכרים. אולם פקיד זה מצא לטוב לו להכחיש את כל דבריהם. ובמקום שבא בין המצרים והכחשותיו לא עמדו לו — הטיל את האשמה על רוזנהק... בקורו זה של אחד־העם נתן אחר־כך פרק מיוחד — ״על פרשת דרכים״ — על דרכי הפקידות במושבות הברון, שם תקף בחריפות יתירה גם את האכרים, והדברים גרמו להם צער ומפח נפש, בראותם, כי גם אחד־העם לא ירד לעומקו של דבר ולא השכיל למצבם ולגורמיו מראשית ועד אחרית, ורק למראה עיניו אותה שעה שפט, לכן יצא משפט מעוקל. ואמנם לאחר זמן הביע חרטה על החריפות המופרזת של דבריו, שנכתבו לפום ריהטא, בלי לחקור לעבר, אשר בו