האלה: מעטו את מספר הפקידים ולמקצת הפקידים הפחיתו שכרם. גנן אחד ושני עוזריו פוטרו ממשמרתם ועוזרים אחדים נעשו לאכרים בחדרה. האדון אפשטיין בא שמה בפקודת האדון מאירסון ויסדר את ענייני בית־הספר. את המורות פטרו ויקחו מורים במקומם והמעיטו את מספר שעות למוד הלשון הצרפתית וירבו שעות הלימוד בעברית״.

חג הפסח ממשמש ובא — וההמחאה טרם נפרעה. שוב יצאה משלחת שניה ליפו, להרצות לפני מאירסון את דבר מצבם הנורא. עברו ימים אחדים והמשלחת חזרה למושבה ובפיה הבטחה, שבעוד ימים מספר יבוא אליהם. הימים המעטים היו בעיניהם כיובלות.

נזכרו האכרים דברים ששמעו מפי מאירסון: ״הרוצה להיות אכר, כובש מלפפונים. את המלפפונים הוא מוכר ואת המיץ הכבוש הוא אוכל בלחם״... אמרה זו שגורה היתה בפיו ועליה היה חוזר בשיחותיו עם האכרים בכל המושבות.

אכן ״מיץ מלפפונים״ היה מאכל האכרים.

רק ביום 4 לחודש אפריל חזר מאירסון לזכרון־יעקב. מאירסון סרב לשלם לאכרים דמי ענביהם, ורק מפני שידע, כי לא יוכל לעזוב את האכרים בלא מצות לפסח, צוה את הגזבר לעשות את חשבונות הענבים ולשלם לאכרים את הכסף המגיע להם בשלשה שיעורין. ביום 6 לחודש אפריל זכו סוף־סוף לקבל על חשבון ענביהם סכום מועט, שלא הספיק אלא כדי סילוק החובות וכדי קנית צרכי החג. (את שני השיעורין האחרים קבלו ב־24 במאי וב־1 ביולי). בין כה וכה החל המשא־והמתן בין הועד ובין מאירסון. הועד תבע את זכויות האכרים ונלחם להן בכל תוקף, אך מאירסון עמד למולם כקיר ברזל, לא נרתע ולא נענה לכל דרישותיהם.

ואלא מה, סוף סוף, פעל ועשה מאירסון? אכן הגדיל לעשות: במשך זמן שהותו במושבה פיטר הרבה פועלים מעבודתם, שילח הרבה משפחות של תושבים, שהכו שורש במושבה ומצאו פרנסתם בה זה שנים. גם בעלי־המלאכה פוטרו מעבודתם והוכרחו ללכת איש לאשר הלך, מי לאמריקה, מי לאוסטרליה ומי אל כל אשר נשאוהו עיניו. הלב התפלץ למראה המהפכה הרבה וההרס שבא בעקבותיה, הרס אנשים ומשפחות — והרס המקום. ירחמיאל הלפרין רושם ביומנו: ״בשעה שאחינו בני ישראל בכל העולם נושאים עיניהם לארץ־ישראל, מוכרחים יהודים היושבים בארץ לעזוב אותה ולהתפזר לכל קצוי־ארץ כדי להשתכר לחם־ענים. על השאלה למה ומדוע עושה כזאת הפקידות — לא היתה תשובה״.

ביום 9 לאפריל יצא מאירסון לראש־פנה וחזר לזכרון־יעקב ביום 24 לחודש. בנאומו האחרון שנשא לפני האכרים וועד המושבה, הבטיח לבסס את המושבה ביסוס מוחלט במשך זמן של שנה אחת לא יאוחר... ב־26 לחודש אפריל שלח מאירסון את משפחת בן־שמואל ליפו, כדי לנסוע עמה לפריז. ובהבטיחו לחזור