ערכו להם מרזח, אכלו ושתו לשכרה בעצם יום הכפורים, רקדו והתהוללו, כאילו נתכונו ״להכעיס״ ולהוכיח לעין כל את רגש הבוז שבלבם לאכרי המושבה וליום הקדוש לעם ישראל כאחד. והאכרים רואים ולבם מתפלץ בקרבם. ״אילו בא הברון וראה בעיניו בידי מי מסר את עניני ישוב א״י״ — דברו האכרים איש אל אחיו. ובמה בני־עליה אלה, שליחי מצוה, מבלים עתותיהם בערבים? על פי רוב במשחק הקלפים.

ביום 4 לחודש אוקטובר, י״א תשרי

תרס״א 1901 , יצאו מאסס וגוטהילף מזכרון־יעקב. אנחת רוָחה פרצה מלב האכרים: ברוך שפטרנו משנים רעים־מרעים אלה.

*

ביום ב׳ לחודש מרחשון (24 אוקטובר 1900) הגיע לזכרון־יעקב

הא׳ האדון

פריינטי, שנשלח מטעם

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

לארץ ישראל לנהל את המושבות. מי היה פריינטי זה? עד בואו היה מנהל בית ספר האליאנס בטיטואן. אדם קטן־גוף וקטן־נפש. כמנהל בית־ספר, לפי שיטת האליאנס בימים ההם, היה רודה את הילדים ביד קשה ואכזרית. ואף לאכרי המושבות בקש להיות מנהל כמו לילדי בית־הספר. הוא הופיע במושבה ובידו חרב — ומיד אמר להטיל פחדו ומוראו על האכרים. כל מוצא פיו גזרת שלטון היא, אל יפול ממנה דבר. אבל הוא נכשל כשלון מר. לא כילדים תלמידי אליאנס — אכרי זכרון־יעקב, מלומדי נסיונות וסבל רב. הם לא נבהלו מפניו וחרבו השלופה לא הפילה חתיתה עליהם. לפיכך לא שהה במושבה יותר מארבעה ימים, וביום 28 לחודש אוקטובר יצא לראש־פנה, בהבטיחו לשוב מקץ 15 יום. גם אכרי ראש־פנה לא נבהלו מחרבו של פריינטי, וגם הם, כאכרי זכרון־יעקב, מלאו פיהם צחוק.

ביום 16 לנובמבר חזר לזכרון יעקב לבצע את תכניתו. אך תכנית זו מאנה להצליח. הוא הזמין את האכרים אליו והודיעם, כי חמשים משפחות מוכרחות לעזוב את המושבה, וכל אחת מאלה תקבל פיצויים בסך 3000 פראנק. אכן היתה זו ״תכנית״ נאה, רבת־ענין ורבת־ברכה. הפעם מצאה

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

את האיש הראוי במקום הראוי. פריינטי זה בקש לעקור את מפעל הישוב בארץ ״מן השורש״... וכל זה נעשה בשמה של

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

וגם בשמו של הברון, שכמעט לא ידע דבר ממעשים נאים אלה.

פריינטי הודיע ואמר, כי אדמה אין. ״תמיכה אין אנו נותנים, ולפיכך נפטר ונשלח את אלה שהם למעמסה עלינו, יסעו להם לארבע רוחות השמים... נתן להם להוצאות הדרך וגם נעניק להם דבר מה בשכר עבודתם״.

— לא על פי פקודתך, ולא אפילו על פי פקודת הברון רוטשילד, באנו לארץ ישראל, ולא על פי פקודתך נצא מארץ ישראל. — השיבוהו אנשי הועד, — אם לא הברון רוטשילד יעמוד לנו, נחפש דרך עד שנמצא בסיס חקלאי לרגלינו.

— יצאו ויצאו! — קרא פריינטי.

— שוא תקותך! — ענה ועד המושבה.