*

אמנם ״הושבה חרבו של פריינטי לנדנה״ — אבל חרב אחרת, חדה ממנה, היתה מונחת על צואר האכרים. פריינטי עזבם לאנחות, ולבו לא נקפו, ולא חרד ולא נע למראה מצבם הנואש. הוא הלך לבקש לו חיים נוחים ונעימים בבירות.

ראה הועד שפריינטי עזבם והלך לו, ללא עצה וללא תקנה, וקרא לאספה כללית לשם בחירת משלחת שתסע לפריס. האספה בחרה למשלחת זו את האכרים: ל. ניימן, אלתר לייטנר, מתתיהו תמשיס, זלמן פומרנץ, יוסף כהנא, מרקוס אלתר, יהושע רוזנצוויג וזיידה גולדשטין. הפעם לא התמהמהה המשלחת, וביום 8 לחודש דצמבר יצאה לדרכה פריסה, לשם משא־ומתן בעניני המושבה ואכריה, הן עם הנהלת חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

והן עם הברון עצמו.

הרוחות שקטו ונרגעו. האכרים קוו, כי על ידי משא ומתן קצר עם מאירסון תגיע המשלחת, סוף סוף, לידי סדור מוחלט של כל הענינים, וישועה קרובה לבוא. ובקוצר רוח חכו למכתב, שיכיל את הבשורות הטובות.

אבל לא כאשר דמו בנפשם כן היה. אך נודע למאירסון דבר בוא המשלחת מזכרון־יעקב, נעל את דלת משרדו וסרב לקבל את פניהם. ורק על ידי מזכירו צוה להודיעם, כי שלח למושבה את פריינטי לסדר את כל העניינים ״ואין למשלחת מה לעשות אצלו״... וכשראו חברי המשלחת שמאירסון נעל דלתו בפניהם, פנו להרב צדוק כהן ואל אחרים בעלי ההשפעה.

ביום 17 לחודש ינואר 1901 הגיע לזכרון־יעקב מכתבה הראשון של המשלחת מפריס ובו הודיעו, שכל הדלתות נעולות בפניהם. עלתה הצעה להשיב חמשה אנשים מתוך חברי המשלחת. דלת הננעלת בפני שמונה שמא תפתח לפני שלשה. נקראו לחזור האכרים מתתיהו תמשיס, אלתר לייטנר, מרקוס אלתר, זלמן פומרנץ ויהושע רוזנצויג, ביום 3 לפברואר הגיעו החוזרים למושבה. דבריהם דכאו את הרוחות, והיאוש במושבה גבר. האנשים התהלכו כצללים. שאר השלשה שהו בפריס עוד כמה שבועות, ולאחר שראו שאל הברון לא יגיעו, וגם הנהלת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

מסרבת לקבלם — פנו אל ראשי העסקנים הציונים. אלה קבלום ונתנו תקוות טובות בלבם. הם הבטיחום להשתדל ולעשות לטובתם כל מה שאפשר, אך להמציא להם רוחה מיד לא יכלו גם הם.

השלשה בקרו אצל

מכס נורדוי . הוא הטה אוזן קשבת לדבריהם, חקר לפרטי פרטיהם בתשומת לב.

נורדוי אמר להם:

— כך דרכו של עולם: מי שיש לו כסף, אין לו לב. ומי שיש לו לב, אין לו כסף...

אם נכונים הדברים לגבי הכלל, לגבי הברון־הנדיב אינם נכונים, מכל מקום, הן הוא לא רק מכספו נתן אלא גם מלבו נתן.