״הוטל על הועד על ידי כל מתישבי זכרון־יעקב ובנותיה לפנות אליך, אדוננו המנהל הנכבד מאד, ולמסור לך דין־וחשבון על המצב הכללי שלהם. רק לפני זמן קצר אמרת סוף־סוף לועד שלנו, שעד לאוקטובר 1902 יהיו כל המתישבים מסודרים סידור שלם על ידי שתנתן להם האדמה שהם מבקשים וכל צרכי עבודתה. ועכשיו ב-15 לספטמבר מודיע לנו האדון האדמיניסטרטור, כי עדיין לא נקנתה כל אדמה ומי יודע מתי יקנוה. ובכן אין בידנו אלא אותה אדמה שעליה עבדנו 21 שנים לשוא, הואיל והנסיון למדנו, כי זו לא תתן לנו לעולם כדי קיום. כל מתישב יש לו כיום שבעה, שבעה וחצי הקטאר, ובכללם כל מטעי הגפנים והעצים. חלקה כזו היתה בידי כל מתישב גם בשנת 1882, כשהמתישבים קנו את האדמה. ולולא הברון שתמך בנו כל הזמן לא היינו יכולים לעמוד, כי באין אדמה ככל הצורך אין האכר יכול להתקיים בכוח עצמו. אנחנו אסירי־תודה מאד לחברה המכובדת על רצונה להמציא לנו את כל הבהמות, כלי העבודה והבנינים הדרושים, כי בשנה שעברה, בטרם היו לנו כל אלה, הוכרחנו להעמיס עלינו עול של חובות ולהכין לנו את כל הדרוש כדי שנוכל לעבד את האדמה המועטה, ואנו חייבים עוד היום 30,000 פראנק, וזאת הוכחנו לאדון שטרקמט לפי הרשימה שנמסרה לו. ואין אנו יודעים איך ומאין נשלם חובות אלה. — והן כל מתישב, כל שתהיה חלקתו מעטה, אינו יכול שלא לזבל את אדמתו, שלא להוביל את התבואה, הענבים וכו׳. ועגלות אין. רק 35 מתישבים מקבלים עגלות, הואיל והאדון שטרקמט אומר, כי אין כסף לקנות 70 עגלות, ואין הוא יכול אלא לשלם דמי תיקון העגלות הישנות, מה שיעלה כמעט כמו עגלה חדשה, הואיל ובעגלות הישנות העץ רקוב והגלגלים כבר שחוקים מאד. גם בעבודת בנין אורוות ומחסנים, שיהיו ראויים להבטיחנו מגנבה ושוד, לא מן הראוי לבקש חסכון; — — אך האדון שטרקמט רוצה לעשות קימוצים בבנין. 500 פראנק לכל מתישב דים להבטיח את קיומו. ואשר לבתי הדירה הנה כמה מהם כבר נרקב עצם, ובבתים אלה גרות משפחות בנות תשע, עשר נפשות, והן נתונות בסכנת־נפשות תמיד. בקיץ חום עד למחנק, ובימות הגשמים בתים אלה עלולים להתמוטט בסערות זעף. בשם כל המתיישבים אנו פונים אליך במיוחד ומבקשים ממך, שתואיל בטובך להשפיע על היק״א המכובדת, שתזדרז בקנית האדמה ושתתן לכל מתישב את כל הדרוש לעיבודה, ואנו מבטיחים לשלם את הכל בתודה רבה. — — האדון שטרקמט הודיע לנו עוד, כי איננו יודע, אם החברה המכובדת מאד תשתתף בהוצאות לצרכי הדת ושאר תשמישי הצבור של המושבה. איך נוכל לשאת באלה, בשעה שאין ידנו משגת אפילו כדי צרכי כלכלה. האחד באוקטובר כבר עומד אחרי האוזן, וכמעט כל המתישבים כבר יושבים בלא מזון ומחיה. אנו מקוים ובטוחים, כי אתה תואיל לשים לבך למכתבנו ותמליץ על דרישותינו לפני החברה המכובדת מאד״.

סוף סוף התחילה פקידות

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

להבין את הדבר הפשוט והברור, שכדי שאכר