והחכיר את אדמות עתלית, למראית עין, לאכר גרמני מחיפה בשם פריץ אונגר, והם, עשרת האכרים, אינם אלא ״חרתים״ של אונגר... שהיה מקבל את שלו בשכר ״אחיזת עינים״ זו. כל כך למה? דבר בטעמו: בעיני השלטונות התורכים הרי כל גרמני בן־יחס הוא ופגיעתו רעה. האכרים, ״החרתים״, כשכנים חדשים, ערכו כרה וזבחו זבח והזמינו לסעודה את מוכתר הכפר השכן ״עין־חוד״, ואף בני הכפר מסובים כאן — אהבה ואחוה ושלום וריעות.

הקימו שני צריפים, לשכן בהם את האדם ואת הבהמה. צריף אחד גדול הוקם על אם הדרך, לכבוד הגרמני אונגר. ליד הצריף חפרו באר, אך מימיה היו מלוחים. את הצריף השני הקימו לא הרחק מן הכפר ״עין־חוד״, סמוך להרי הכרמל, אולם שם אין מים, והשכנים יושבי הכפר אינם מרשים ליהודים לשאוב מים מבארם. גם הזבח לא הועיל. נושאים ומביאים מרחוק את מי הבאר המלוחים שליד צריף אונגר.

בימי גשמים שותים מן המים שנקוו בבורות. לא בכל שנה זכו לקציר. הגשמים היו זעומים. האדמה כחושה ומדולדלת.

במכתבו של

יוסף זימנבודה

להוריו אנו מוצאים קצת פרטים בדבר העליה על אדמת עתלית והעבודה בשנה הראשונה:

״מושבה שפיה, 8 מאי 1901. — — טרוד הייתי כל העת בעבודת האדמה אשר קבלתי עלי בחורף זה בעתלית. האדמה נמצאת מהלך שלש שעות מן המושבה, במחצית הדרך לחיפה. אדמת עתלית נקנתה זה כבר, אלא שעדיין לא יצאה מכלל אדמת מריבה והיא מצפה לגזר־דינה. עד שנה זו לא נעבדה האדמה אלא בידי הערבים. בשנה זו הרי נשתנו צרכינו וצרכי מושבתנו, כפי שידעתם ממכתבי הקודמים. עכשיו אנו מוכרחים לבקש בכל אשר נוכל ובלבד שנמצא חית נפשנו במקומנו, בלא תמיכה, רק מן הפרי אשר תצמיח לנו האדמה. אף הכרמים לוקים ולוקים, ונגע הפילוקסירה אינו פוסק מהם. האדמיניסטרציה בבקשה לנסות, אם הערבים לא יתנו מכשולים לפנינו בעתלית ולא יפריעונו מעבודתנו, הקדימה לנו בתורת הלואה את כל צרכינו לעבודה, ובלבד שנחזיק באדמה זו בכל תוקף, אך לא רבים הם אשר נאותו לקבל על עצמם שליחות זו, הואיל וממנה עלה באפנו ריח של פורעניות וצרות צרורות. אבל השבח לאל, חוץ מפרטי דברים של מה־בכך, השלמנו את עבודתנו ללא תקלה ופגע רע, ויצאנו בשלום עם הערבים. אך השנה היתה רעה. אני זרעתי כחמשים כֵל זרעים, אבל לדאבוננו, היתה השנה עניה בגשם בסביבתנו, וכנגד זה נשבו רוחות קדים, ממש שלא כדרך הטבע, ושרפו שטחים רבים של קמה. תוכלו לשער בנפשכם, כמה עמלנו וכמה יגיעות יגענו השנה. — — ומן היבול, יתן האל, ואחזיר את ההוצאות שהוצאתי. — — בזה רציתי לתאר לפניכם כיצד עושים ליסוד ישוב חדש, מקום שאין שם לא בנין ולא מים, ומן המפעל אין אתה בן־חורין להבטל. על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה בונה, הכל למען המטרה של הקולוניזציה בארץ־ישראל״.