והם החזיקו באדמת עתלית, שלא תשמט מידי הפקידות. שנה שנה חרשו וזרעו, אף כי פעמים קצרו רק קש, עד שקמה בעתלית המושבה, ואדמתה היתה נחלה לישראל.

סבל רב עלה בחלקם של אכרי זכרון־יעקב עם ראשית העבודה באדמת בורג׳. על גבעת חול קטנה נטוי הכפר: חצר מוקפת חושות בנויות אבן וחול, רובן ככולן רפתים, ועליהן כמה חדרים, בהם שכן חג׳ אמין עם נשיו. החצר עשויה כדמות מבצר, מקצתה בנויה קשתות וקיר עבה, ובו חורים בשביל מקלעים, כמין שריד לבנין מתקופת הרומיים. האדמה מפוזרת מטליות מטליות, לכל מטלית שמה המיוחד: ״דזירת חג׳ אמין״, ״איל־באס״ (הבצה), ״תל־אל־ברארית״ (תל הפשפשים), ״אל־חיסה״, ״דאהר־אל־באס״ (גב הבצה) וכו׳. האדמה לפי טיבה נחלקת לסוגים סוגים: אדמת חול, אדמת חמרה, אדמת בצה, והיא יפה למזרע תבואות קיץ וחורף.

במוצאי־שבת יוצאים לעבודה וכל ששת ימי המעשה מתגוללים בחושות הכפר, לאחר יום־עבודה קשה ומייגע שוכבים לישון באורווה אדם ובהמה כאחד. משפחות משפחות של פשפשים ופרעושים רוחשים מסביב. תבשיל חם אין. מן המושבה ועד השדות 15 קילומטר, דרך שלש שעות בעגלת השוורים. רק בערב שבת חוזרים למושבה. במה דברים אמורים — בעונת החריש והזרע. בעונת הקציר והדיש אין האכר חוזר לביתו אלא לעת הבציר. ושוב, כמעט גמר האכר את בצירו, הוא חוזר לבורג׳, להשלים את מלאכת הדישה והזרייה, ותלישת השומשומין.

ילדי האכרים שגמרו חוק למודם בבית־הספר, בני י״ג שנה, הכניסו גם הם צוארם בעול העבודה והמשק, ויחד עם ההורים יעשו ימים ושבועות בבורג׳ ובמראח.

בלילה, לאחר עבודת יום קשה, שוכבים על ערמת התבואה בשדה או בגורן, לשמור עליה מעין רעה. פעמים אורבים לגנבים בסתר ונפרעים מהם בגלוי, והשכנים נזהרים מלבוא לידי נסיון ולטעום ״טעם חטא״ מידי הבחורים מזכרון־יעקב. במרחבי בורג׳, בחיק הטבע, נתחנך דור צעיר לעבודה ולעוז־רוח. עד חצות יושבים להם הצעירים, רֵעים כאחים, מסביב למדורת אש ומשיחים בעלילות גבורה, מספרים ומתבדחים. ובשעה שלש לפני עלות השחר יוצאים ונוהגים את הבהמות למרעה, בטרם תתחיל עבודת יומם.

אף על פי כן, המנהגים בין האכרים מזכרון־יעקב ובין הערבים בכפר ובסביבה מנהגי כבוד וקרבה.

החרוצים שבחבורה משיגים מאת השכנים מעט חלב ומבשלים אורז בחלב, פעמים מקבלים לבֶּן ואוכלים ונהנים. סמוך לגורן נצבת תאנה ובימי הקיץ פירותיה גדולים ומתוקים, ובקרבת מקום באר, ממנה שואבים מים בדליים לאדם ולבהמה.

מעשה והצעיר

אבא שכטר

הרגיש ביד נעלמה ה״מלקטת״ מן הגדיש. לילה