top of page
זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 292
27
פרק:
את הכנסיה בלשון עברית במנאם נמלץ ונמרץ ומלא רגש, ויברך את המורשים וידבר על ערך כנסיה זו, על כל הטוב שהסתדרות טובה תוכל להביא לתקנת היהודים היושבים בארץ־ישראל, תחת מחסה ממשלת הדר השולטן הנוטה חסד ליהודים בכל ממלכתו. ולמן הרגע הראשון ומהמלים הראשונות חש הקהל כל העוז והמרץ שברוחו של המדבר והרגישו כל הנמצאים שם, כי זה איש אשר לא יחת מפני כל ולא יעזוב את הדבר אשר החל בו עד אם בצע אותו והוציאו לפועל.
הא׳ האדון
אוסישקין דבר עברית, בהברה אשכנזית אמנם, אך בהטעמה ובנעימה כל כך נאה, אשר הבינו דבריו גם מי שאינו מבין עברית בהברה אשכנזית. וככלות
הא׳ האדון
אוסישקין את מנאמו ענה הקהל שנית בקול מחיאת־כפיים בהתלהבות. אז עלה המזכיר
הא׳ האדון
דרויאנוב על הבימה, ויתנצל על דברו בלשון יהודית אשכנזית מפני שבגולה לא הסכין לדבר עברית ואין הלשון שגורה בפיו ויתן דין וחשבון לפני הקהל ממספר הבוחרים והנבחרים ומחלקותיהם ומסכום הכסף שנאסף מן הבוחרים, כחמשת אלפים פראנק, אשר ימסר בידי הועד אשר תבחר הכנסיה לשלוח ברכה לבארון אדמונד די־רוטשילד ויתר העוסקים לטובת הישוב בארץ־ישראל. ובזה תמה הישיבה הראשונה. כבר היה חצות הלילה ומהחוץ, מהגן היפה של המושבה, נשמע קול נגינת תזמורת ראשון־לציון, שנקראה הנה לנגן במשך ימי החגיגה, ומלאי רוח נעלה נפרד כל הקהל איש לביתו. למחרתו, בשעה תשע, נפתחה הישיבה השניה. הנשיא דבר עברית, אך נתן רשות לכל איש לדבר בלשון היותר שגורה בפיו, ואולם רק כחמשה־ששה מכל המדברים במשך כל שבע הישיבות השתמשו ברשיון הזה וידברו בלשון יהודית אשכנזית, וכל אחד מהם חש את עצמו במעמד לא נעים והרגיש חובה לבקש מחילה מהנאספים, להתנצל ולהבטיח, כי בכנסיה השניה בשנה הבאה ידע לדבר עברית. ככה ראינו ישיבה גדולה של שמונים איש, יושבים ועוסקים שלשה ימים במשך שעות רבות ודורשים דרשות ונושאים ונותנים ושוקלים וטרים בשאלות חשובות ומתוכחים לפעמים בהתלהבות ובהתרגשות חזקה, שואלים ועונים זה לזה בהלצות ודברי חדודים, מציעים הצעות ומחליטים החלטות, וכל זה בלשון עברית, והלשון מספקת להמדברים ולהמתוכחים להגות כל מחשבותיהם ורגשותיהם הדקים בדיוק. זה מאורע גדול. זאת הפעם הראשונה מאז יצא עמנו בגולה, שנעשה כמעשה הזה בישראל. זה היה נצחון לשוננו, נצחון גלוי, מכריע, שאינו מניח מקום לפקפוק לשום מתפלסף ומתחכם. לשון עברית חיה תחיה.
״על פי בקשת בני המושבה שהו האורחים גם יום המחרת בזכרון־יעקב. ואחרי הצהרים עשו בני המושבה סבולת לכבוד האורחים ביער אילני האקליפטוס הנטוע בקצה אדמת המושבה בנזלה. ויצאו בני המושבה והאורחים מי ברכב ומי ברגל, ויבואו וישטחו על פני היער בין האילנות חבורות חבורות אנשים וטף, משפחה, משפחה, סלי מזון ומשתה אתם, וישמחו ויעלזו וישירו שירים עברים,
bottom of page