ופה קובע המורה ואבי היתומים את מוסדו וקורא לו בשם ״קרית ספר״.

מי יספר פרשה רבת־יגון זו, שהצילה לעם שרידי חרב, אפרוחים יתומים, שראו בעיניהם את הוריהם מוכרעים לטבח ונשמתם יוצאת באחד״.

״ב-15 למרץ 1904 הגיעו אלינו יתומי קישינוב — כותב ביומנו ירחמיאל הלפרין. — המראה האיום של היתומים האלה השכיח מלבנו את מצבנו אנו ולא הוספנו להתאונן על גורלנו״.

ישראל בלקינד מצא את שפיה המקום הראוי ביותר למושבם ולחנוכם של יתומיו, גם בשל אוירה הטוב והבריא ומימיה הזכים והמתוקים, גם בשל החן המיוחד השפוך עליה. ועוד טעמים אחרים: בשפיה בנתה הפקידות סנטוריום בשביל האכרים שהיו זקוקים להבראה ולמנוחה. בימים ההם היה הבנין פנוי כמעט. נראה, כי מלפני ההשגחה היה רצון ששפיה תהיה מרכז לחנוך ילדים ויתומים.

בין כתביו של המנוח ישראל בלקינד אנו מוצאים פרטים הנוגעים לבית־ספר זה, או כפי שקראו לו ״קרית ספר״. אנו נותנים אותם בתרגומם מאידיש:

״— — בזמן שאני עם שלשים ושלשה יתומי קישינוב (עוד שבעה־עשר הגיעו לארץ כשמונה חדשים אחרי־כן) עלינו ליפו, עדין לא הכין איש בשבילנו את בית־הספר ליתומים, ואנחנו היינו מוכרחים להתגורר בשני מלונים. בתנאים אלה לא יכולנו, כמובן, לשבת ולחכות עד שיבנו את בית-הספר. ואנחנו, כלומר, אנכי וחברי הועד, שנבחר מטעם הועד הפועל הציוני לפקח על קרית־ספר ועל עניני יתומי קישינוב, נתנו עין בבנין הסנטוריום שעמד ריק מאדם. פנינו בבקשה אל הנהלת זכרון־יעקב שירשו לנו לתפוש את בנין בית־ההבראה, עד אשר נספיק לבנות את בית־הספר. תכניתנו ישרה בעיני ההנהלה. גם ״החלון הגבוה״ בפריז לא התנגד לדבר. רק אחד לא הסכים — הלא הוא המנהל הראשי של כל המושבות,

ה׳ השם, או האדון

פריינטי, אלינסאי ותיק, קנאי ושונא ציון, שמקום מושבו היה בבירות. הוא טען וחזר וטען, שהציונים לעולם לא יבנו את בית־הספר, ועד שהכסף, שנאסף בשביל היתומים אשר ישבו עדין בשפיה, יאכל ויתם, ישאו המנהל וחבר מוריו את רגליהם ויברחו על נפשם וישאירו את היתומים למעמסה על שכם הפקידות. לאשרנו חלה בינתים

ה׳ השם, או האדון

פריינטי, וחליפת מכתבים אחדים בין פריז וזכרון־יעקב נעלמו מעיני הבולשת. ובכן נתקבל הרשיון מפריז לתפוש את בית־ההבראה בשפיה. הזדרזתי, כמובן, להשתמש ברשיון ויחד עם כל הפלוגה שלי העתקנו את דירתנו לשם לחג הפסח. חליפת מכתבים זו נמשכה שלשה חדשים, וכל הזמן ההוא עשינו בראשון־לציון, שם פינו המתישבים בשבילנו בעין־טובה וברחמים רבים בנין אחד מבית־הספר — את גן הילדים. נבואת

ה׳ השם, או האדון

פריינטי נתקימה אמנם למגנת לבנו... עבודת בנין בית־הספר נדחתה. את סבת הדבר אולי אסביר בפעם אחרת. מפריז התחילו לדרוש מאת מנהל זכרון־יעקב לעשות כל מה שבידו כדי שנעזוב את המושבה, מדאגה פן יתקיים גם חלקה השני של נבואת פריינטי, ואמנם תחת ששה חדשים