ישבנו בשפיה שתי שנים. הוננו הלך ונפחת עד 60-50 אלף פרנקים. המנהל של זכרון־יעקב,

ה׳ השם, או האדון

שטרקמט, דרש פעמים אחדות בכל תוקף שנעתיק את מקומנו, אך אנחנו לא מלאנו את דרישתו, פשוט מפני שלא היה לנו מקום לעבור שם. בשביל 50 ילד עם מורים ומפקחים, עם רהיטים, כלי משכב ומטבח, ושאר צרכים — בשביל כל אלה אי־אפשר היה למצוא אז מקום בארץ־ישראל. כשראה המנהל שדבריו אינם מועילים, הופיע בעצמו בלוית פועלים, ביום חורף אפור אחד, ופרק את הדלתות ואת החלונות. אנחנו תפשנו בשפיה שני בתים גדולים. למעלה, על ההר, התנוסס בית־ההבראה. ולמטה, לרגלי ההר, תקוע בנין גדול, שהקימו בשביל משק המחלבה. בתוך הבנין סדרנו את מטבחנו ואת חדר האוכל, את כתותינו ומכשירי נגרותנו. מסביב לבית חכרנו חלקת אדמה בת חמשים דונם, ובה שתלנו ירקות והשקינום ממי המעין השופע. כולנו, המורים והתלמידים, היינו עושים כל היום בקומה למטה. הסנטוריום על שנים־עשר חדריו שימש לנו רק מקום לשינה. כל היום לא נמצאה שם נפש חיה. כיון שכך, לא הרגשנו כשהמנהל הגיע שמה בלוית הפועלים. כשנודע לי הדבר, קפצתי למעלה — ולמפח נפשי מצאתי הכל לאחר מעשה, החלונות והדלתות הועברו כבר לזכרון־יעקב. את המנהל אמנם מצאתי שם, אך מיד הכרתי לדעת כי קצרה ידי מהועיל. הבטחתי למנהל בהן צדקי כי מקץ שבוע ימים אפנה את הבית ובקשתי ממנו שלעת עתה יצוה להחזיר את הדלתות והחלונות, כי בלעדיהם אין ללון שם בלילות החורף. המנהל מלא את רצוני. ומקץ שבוע ימים העתקנו גם את חדרי השינה לדיוטה התחתונה של הבית. מקץ חדשיים הוכרחנו לפנות גם את הבית השני ושכרנו חדרים אצל המתישבים משפיה. המנהל ענש את המתישבים על כך ומנע מהם את התמיכה בת 50 פראנק לחודש, שהיה נותן להם בשביל בית־ספרם. המתיישבים לא חששו לדבר, כי מידנו היה שכרם גדול יותר. אבל אנחנו לא יכולנו לעמוד במצב קשה זה. וסוף־סוף עזבנו את שפיה ועברנו אל הבית אשר בניתי לשם זה אצל לוד. בתנאים רעים כאלה אבדנו הרבה מתלמידינו הקישינוביים, או נכון מזה: לחלק ניכר של תלמידינו הקישינוביים אבד עתידם״.

״במוצ״ח שמחת תורה — מסופר ב״השקפה״ מיום י״ט חשון

תרס״ה 1905

— ערכו צעירי זכרון־יעקב נשף ספרותי ונגינתי. את ההכנסה הקדישו לבית־הספרים שבמושבה אשר לאגודת הרצל ולתזמורת. החגיגה נערכה תחת כפת השמים ורק העמידו מסביב מחיצות. וכל המקום המגודר היה מלא מפה אל פה ומנגינות התזמורת מלאו את חלל אויר המושבה ונישאו הרחק הרחק מסביב על הרי אפרים. מקהלת ״קרית־ספר״ שרה יפה שירים עברים בלוית התזמורת. גם כתב־קול (גרמופון ?) יפה השמיע את שיריו ונקראו דברים ספרותיים וקטעים ממחזות. מעל הבמה דבר האדון ישראל בלקינד, מנהל קרית־ספר, על אודות הדור הצעיר ועל אודות החלוצים הראשונים, אשר חשו עוד לפני חצי יובל שנים את חבתם