העזה לארץ אבות ומהרו ויבואו להשקותה ולהרוותה בזיעתם ובדמם, לאשרה בעבודתם ולעורר בה חיים חדשים. ויעורר את הדור הצעיר לעבוד בקנאה על הרי ישראל״.

״תדיר — מסופר ב״השקפה״ — נפגשים ברחובות המושבה קבוצות תלמידים ותלמידות, הם חניכי ״קרית ספר״. בעגלות, על חמורים, ורגלים הם ״מודדים״ את הארץ, הנם בזכרון־יעקב, הנם על שפת הים, הנם בקיסריה. ועל כל פסיעה מלמד אותם מנהלם האדון ישראל בלקינד לאהוב את ארצם, את לשונם, את הלמוד כמו את העבודה. ובהיות שהם אוהבים את מנהלם אהבה עזה וקשורים אליו כמו לאב ממש, דבריו פועלים עליהם פעולה עצומה ורוחם הולך ומתגבר״.

אכן, אב טוב ומיטיב היה ישראל בלקינד ליתומי קישינוב.