הקשה. אחרי אספם את תבואתם ירד היורה ביום השלישי לחוהמ״ס, והגשם המוקדם בשנה הנוכחית לא הזיק הרבה לאכרים, חוץ מאחדים, שלא הספיקו להכניס מעט תבן וירטב וישאר למאכל הבהמה הרועה. זה שבועות אחדים שבית הבד של המושבה שפיה הומה מאדם רב. עגלות וחמורים באים טעונים שקים מלאים זיתים לעצרם בבית הבד, שחכרו השנה הזאת שני אכרים משפיה. אומרים כי השנה היתה מבורכת בכל מיני התבואות והפירות, רק אחדים מהאכרים שזרעו זריעתם במקומות אחרים

במראח

ניזוקו ע״י שטף הגשמים של החורף שעבר, כי המקום היה חדש ולא ידעו עוד איך להשתמש בו. אולם מהשנה החדשה הם מתקנים את טעויותיהם והנסיון של השנה שעברה לא עבר עליהם לחנם. בכלל רואים אנחנו במושבה זכרון־יעקב איך האכרים הולכים ומתאכרים, עובדים בעצמם כל מיני עבודות. ואפשר לקוות, כי עוד יבוא יום אשר על אכרינו אפשר יהיה לאמר: בידיהם יביאו לחמם. מעציבה העובדה, כי אכרי בת־שלמה רוצים לצאת ממושבתם היפה אל זכרון או אל שפיה. הטעם הוא, כי אדמתם רחוקה מהם כשלוש שעות וגם יושבים הם נידחים בפנה רחוקה ומספר משפחותיהם מעט״.

אמנם רב היה סבלם של אנשי בת־שלמה.

*

עם מסירת היקב לכורמים עצמם, היתה העבודה בו נעשית גם היא ע״י הכורמים לבדם, אבל בו בזמן התחיל משא ומתן בדבר שותפות יקבי זכרון־יעקב ויקבי ראשון־לציון. שאלה חשובה זו נידונה בישיבת הועד מיום 3.12.1905 ובפרוטוקול נרשמו הדברים הבאים:

״באותו מעמד היתה גם ועדת היקב. והא׳

לרנר

קרא מכתב מאת

הא׳ האדון

מאירסון בעניני היקב. במכתבו זה מדבר מאירסון בגנות היין. היין, לפי דבריו, איננו טוב ואין לו סכויים להתחרות ביינות איטליה, ספרד וצרפת. נתקשר וכוח סוער.

הא׳ האדון

איזידור נידרמן, אלתר גולדשטיין ולרנר

— הביעו דעתם, שמן ההכרח לקבל את היקבים בשותפות עם

רשל״צ ראשון לציון , וטעמם ונמוקם עמם. ראשון־לציון — טוענים הם — לא תותר לטובת זכרון־יעקב בעסק הכרמל הרוסי, ששם עיקר המכירה והמחירים הטובים ביותר.

ה׳ השם, או האדון

אלברט

גם הוא דעתו כך. אבל הוא מוסיף שיש לדרוש מאת חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA) , שתפריש מכסף האואנס של היקבים סכום קטן כדי לקנות חלקת קרקע בקרבת

ז״י זכרון יעקב

בשביל האכרים.

ה׳ השם, או האדון

מ.

קרניאל

הוא נגד השותפות עם

רשל״צ ראשון לציון

וטוען שאנחנו נוכל למכור את מעט היין שלנו בלי שותפים. הועד מברר ומוצא שמכתבו של מאירסון מתאר את היין בצבעים שחורים. חוץ מזה, הנה הולך וקרוב היום, שהאכרים יהיו חייבים לשלם את מעשר הכרמים לפי הערכה — וקשה להם דאגת המעשר יותר מן הדאגה למכירת היין. לפיכך מחליטים שהקומיסיה של היקב תפנה בבקשה אל חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)