חשבו לעזבה יש תקוה להיטיב מצבה ע״י אדמה אשר יוסיפו לה, לבל יצטרכו אכריה לעבד את אדמת מרח הרחוקה משם כארבע שעות״.

עונת הבציר מביאה עמה שמחת חג לאמתה — הלא הוא חג העבודה, חג לתפילה ולהודיה על היבול שנבצר מן הכרם ונשלח אל היקב. אין לך שנה, שפרטי חג הבציר לא יהיו מסופרים בעתונים. ״השקפה״ מכ׳ אלול

תרס״ז 1907

מודיע מזכרון־יעקב:

״הבציר החל ואתו החיים הסואנים. העגלות הטעונות חביות מלאות ענבים משתקשקות ברעש, רצוא ושוב. כל האויר מלא תנועה; הכל עובד, עמל, הכל טרודים, אין זמן לנוח. העבודות השונות תכפו אחת את השנית ותכופות יחד באו. עוד לא נגמרו עבודות הגורן והנה הבציר הגיע. ואתו יחד גם זמן קטיפת השקדים וגם עונת מסיקת הזיתים קרובה לבוא. והאכר איננו מתרעם חלילה על העבודה המרובה. שמח הוא בה. יודע הוא, כי רק בעמל כפיו יביא את לחמו. — — ולכן הכל זריזים, חרוצים, אין רפיון, אין עצלות. הכרמים נתנו בשנה הזאת את פריים במדה מרובה, אך אין האכרים שמחים לא בהם ולא בפריים, כי המחירים הורדו עד המדרגה האחרונה: תשעה פראנקים מחיר קנטר ענבים כאלה, ששלמו בעדם לפנים שלשים וגם ארבעים. הריוח מועט מאד, וכאשר יצטרכו בעוד שנה לשלם עוד את העשור בצורת ה״תחמין״ אז יהיו בודאי רבים אשר עוד יפסידו. זאת היא אחרית ענף העבודה, אשר חשבו לפנים כי יעשיר את אכרינו! אך הגורן השביעה רצון בשנה הזאת כמעט את כל האכרים. אדמתנו היקרה, זאת האם הטובה, נתנה לנו את יבולה בפנים מאירים. יש הרבה מהאכרים, אשר הגורן בלבד תכניס להם כארבעה חמשה אלפים פראנק ריוח נקי אחרי נכוי כל ההוצאות. על מצב כזה יוכלו לשמוח גם הפסימיסטים היותר גדולים! וסוף סוף מתבררת ההכרה בלב, כי יכולים לחיות פה בארצנו וגם להרויח אולי הרבה יותר מאשר באוסטרליה ואפריקה. גם על שדות התבואה אשר בבורג׳ אין כלל מה להתלונן, רק אדמת מרח מכזיבה את תוחלת האכרים גם בשנה הזאת. והרבה מהאכרים כמעט כבר התייאשו מהאדמה הזאת, אשר מלבד שאינה בטבעה מן העדית, עוד סובלת היא הרבה משטפון מי הגשמים. אך הפקידות הבטיחה להשתדל לעשות איזו תחבולות להטבתה. — — אורחים רבים מאירופה עברו בקיץ הזה דרך מושבתנו. סוף סוף החלו לדעת אחינו הבאים לבקר את הארץ, כי יש עוד ערים ומושבות בא״י מלבד יפו ומושבותיה, וכי אין נחל עוג׳ה גבול ארץ־ישראל. בין האורחים היו גם סופרים מצוינים: ד״ר שמריה לוין, לודויפול, סירקין וד״ר צ׳לינוב. המה היו גם בבית ספרנו ויבחנו את התלמידים. לכבוד ד״ר צ׳לינוב עשתה אגודתנו, ״אגודת בנימין״, קבלת פנים באולם בית הפקידות הגדול. היושב־ראש, ד״ר יפה, הציגו לפני הקהל ונאם נאום יפה בעברית. אחריו נאם ד״ר צ׳לינוב נאום יפה מאד וידבר על עבודות האכרים ועל תקותם לעתיד. אך חברו של ד״ר הרצל זה, דבר בהרבה הרבה פחות גאוה