נגולה מעליהם מעמסת החיים ולבטיהם וטרדותיהם, נפרק עול סבלם. בבית מועד לכל חי שרויה דממה, שלות נצח וחסד אמת.

מה יקר

חסדו

אלהים.

*

עם כל הבקורת שנשמעה כלפי פקידות

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA) , יש לומר לזכותה, כי היא נתכונה באמת ובתמים לבסס את האכרים ביסוס מוחלט ולכונן להם מעמד איתן. נעשה ניתוח — אבל ניתוח בריא. על ידי שהפקידות באה סוף סוף לידי הכרה, כי יש להוסיף לאכרים אדמת מזרע ולשם כך רכשה את בורג׳ ואת מראח — פתרה במידה מרובה את שאלת ביסוסם של האכרים. ולא רק בחיים החמריים, כי אם גם בחיים הרוחניים ובכל הנוגע לצרכי צבור ותשמישיו הלכה המושבה הלוך וקרוב לעצמאות גמורה. ועד המושבה העמיס על עצמו את כל משא הצבור, מעט מעט, מתוך זהירות, אך בבטחון ובאמונה, מחפצו לרכז את כל ענפי החיים של המושבה בתוך רשת אחת. בית־הספר הלך מחיל אל חיל. חבר מוריו הצטיין במסירותו ובשקידתו, תחת ידו הנאמנה של חיים ציפרין, והצליח להעמיד דור של תלמידים, שבצאתם אל החיים היו לברכה. הלימודים כבר כולם בעברית, אבל עוד הוסיפו ללמד צרפתית וערבית. לבנות ניתנו שעורים מיוחדים לתפירה ולגזירה באותן השעות שלבנים ניתנו שעורים בערבית. חבר המורים: ש. ברלס, זכריה שפירא, קרלין, בן־עמי, ציפרין המנהל, וש. שבבו המורה לערבית שנצטרף אח״כ גם הוא אליהם, על כל זכותם הרבה כמורים ומחנכים מעולים, היו גם מעורים בקרקע המושבה, מכירים את צרכיה, קשורים למקום ולאנשיו, אוהבים אותם, נושאים במשאם ודואגים בדאגתם. בני זכרון־יעקב זוכרים את מוריהם אלה ולא ישכחום.

ביום

ה׳ השם, או האדון

כסלו

תרס״ט 1909 , 29 נובמבר 1908, באה משלחת מפריס לבקר את בתי־הספר של האליאנס במזרח. האורחים היו

ה״ה האדון הנכבד

ישראל לוי, בנדיקט ופוריקס. הם בקרו במושבות הברון ובדרכם סרו גם לזכרון־יעקב.

בשנת 1908 נתחדשה תזמורת כלי־הרוח במושבה ע״י קבוצה של 15 צעירים ובראשם

ה׳ השם, או האדון

בנימין רבניקר , כולם מתנדבים, וגם רבניקר כמנצח עשה את עבודתו שלא על מנת לקבל פרס. פעולת התזמורת נמשכה עד שנת 1911 והועילה להכניס רוח חיים במושבה, אף השתתפה בכמה הופעות צבוריות ופומביות. החשוב ביותר הוא, שחברי התזמורת נשאו את עצמם לכל ההוצאות, בלי תמיכת מוסדות. כך השתתפה התזמורת בחג החרות (החורייה), כשהמושבה ערכה חגיגה גדולה ובה השתתפו רבים מפקידי השלטונות והצבא הטורקי. אף גם בקבלת פניו של החכם באשי חיים נחום לקחה חלקה. ובכל מוצאי־שבת היתה מנגנת בגן המושבה להנאת הצבור כולו.