להרבות את מספר הפועלים העברים, להרים את מצבם הרוחני של החברים ע״י מחזות, קריאות, התעמלות ועוד, נבחרה ועדה משותפת לערוך תקנות האגודה. על דבר פעולת האגודה

א״א אי אפשר

עדיין לאמר דבר, כי עוד טרם הספיקה לעשות מעשה ממשי״.

וברשימה מחודש אייר,

תר״ע 1910 :

״הפועל העברי אמנם כבש במדה ידועה את זכרון יעקב, ויהי לצורך כמעט הכרחי במושבה, וכארבעים פועלים תמידים עובדים פה, עוד מעט וגדל בודאי המספר פי שנים (אם רק ימצאו פועלים), אבל סימני חיים חסרים בשנה זו. די להראות על העובדה כי בית התבשיל היה סגור גם בפסח, תחת שבפסח דאשתקד היה מלא מפה לפה ולא עבר לילה מלילות החג בלי הלולא וחנגא. דבר נחוץ אחד עלה בידי הפועלים בחורף שעבר: בעזרת אחדים מטובי האכרים ובתמיכת ״קופת הלואה״ פה יסדו להם הפועלים בית מאפה לעצמם, ותחת שהיו מוציאים את רוב משכורתם ללחם רע, שעלה להם ביוקר גדול — יש להם עתה לחם טוב למדי במחיר לא רב, ועוד נשאר ריוח קטן לבית התבשיל.

״בזכרון־יעקב וסביבותיה, בפרט בבת־שלמה, יש דרישה לתימנים, מבת־שלמה כבר פנו בדרישה ליפו אך

לע״ע לעת עתה

עוד טרם נענו להם, כי התימנים שבאו אשתקד ליפו — ״נחטפו״ אל המושבות הקרובות, וחדשים, כנראה, אינם באים. התימנים הבאים אלינו הם או הולכי ״מירון״ אל ה״הלולא״, או בעלי ״כתב״ ההולכים אל ״ישראל רחמנים בני רחמנים״. כשמזכירים להם ״עבודה״ הם אומרים שהם עובדים ״לשם יתברך״ וחפצים לזכות את ישראל במצות נתון תתן״.

״במושבתנו מתקיים עוד מימי הברון בית־חולים גדול ומרווח. בית-חולים זה, המתנהל ע״י ד״ר ה. יפה, יותר משבני המושבה זקוקים לו נחוץ ומועיל הוא למושבות הגליל התחתון ובפרט לפועלים, שאלמלא בי״ח זה היו עלולים לגווע ברעב ובקור בימי מחלתם, ופה הם מוצאים לפניהם שרות, מזון ורפואות בחנם — רק בעלי היכולת שבפועלי המושבות הרחוקות צריכים לשלם בשליק ליום, וגם על זה מוותרים להם עפ״י רוב״.

ואולם עד מהרה חל שינוי לרעה במנהגים שבין הפועלים והאכרים, וביחוד בין הפועלים ובני האכרים. הסבות שונות הן. על כמה מהן קראנו למעלה. תאור מפורט יותר של פני הדברים אנו מוצאים ב״האחדות״ מתמוז

תר״ע 1910

במאמרו של החותם בשם ״צופה״:

״— — מתושבי המושבה (מספרם מגיע עד שמונה מאות נפש) חצים — יסודות עירוניים: סוחרים, חנונים, בעלי־מלאכה ואומנות, בעלי אומנויות חפשיות (כגון מורים, רופא, מהנדס, חובש וכדומה), פועלים (ביקב, בטחנה, סנדלרים, חייטים, מסגרים, מכוננים) ורק החצי חי מעבודת האדמה. המשק של האכרים